א ו ר פ ר א

איש ואשה.
מלכה.
בשמלתה
הלבנה. כמעט
שקופה.
כתמי אותיות
נמשחים
על ירך.
סלסול קריאת
המואזין.
ואושר. אחד. עצום.

וזה רק
בגלל
כסאות העץ
שבמסעדת ג'ירף.

סופ"ש קריר ורך 😄

לרגע מנסה
להשען על גב הספה.
שרירי רגליי
בקצה יכולתם.
מסוחררת.
נרעדת.
מתנשפת.
אתה מגחך.
-ככה.
את רק מתחילה להבין.

בין הסדינים
הקרירים.
נצרבת בי שוב
תחושה חזקה.
שאתה בתוכי.
עכשיו אתה
כבר רואה איך.
לאט לאט.
מעמיקים בי
הצורך.
והכניעה.
אתה פותח זרועותיך.
מחבק את
הכאב שלי לתוכך.
ומשחרר.

במקומות
בהם הכל מרגיש.
נכון.
המילים
מתחברות.
מתהדקות.
לתוך
יומיום לח וכחול.
ואפילו רגע
לפני השינה.
כשקצת מתקרר.
ואתה
ממלמל לתוך אזני.
מילים ללא פשר.
גם אז
אני נרדמת.
נעטפת באהבתך.

חולמת על
ימים לחים
מגשם.
קולות רעמים
מרעידים.
מגפים
מבהיקים
עד ירך.
עלים של סתיו
מבריקים.
מטריה.
אדומה.
בוץ.
שחור.
וכמיהה
מהבילה.
של קיץ.
ולמרות הכל.
קרבה עד
אין קץ. אליך.
אדוני. אהובי.

אוחזת. שומרת.
מטהרת
מכל מחשבה
תועה.
שמבעבעת.
היא
מלטפת
את שבילי הבושה.
והפחד.
מעצימה את.
העונג. והרעד.
ותמיד
מאזנת. משקיטה.

תוכחת אהבתך
צרובה על ירכי.
הרעד.
זועק לתוך פיך.
שואפת אותך.
נושפת.
אתה לוקח.
מתמכר.
כף ידך עוצרת.
עכשיו.
גם אני. מכורה.