א ו ר פ ר א

היה היה
חתול אחד אפור לגמרי,
שישב לבדו על המדרכה
התלקלק לו והשתזף בשמש.
פתאום פרצה למוחו מחשבה.
שאם היה גדול יותר אולי היה
יכול להיות עכשיו רגוע יותר.
הוא חשב שכאשר יגיע אויבו
הכלב לא ייראה כל כך מתוק ועדין
והוא לא ינצל את זה וירדוף אותו.
וכך באמצע יום שמשי,
מרוב שהפחיד את עצמו
החליט לעלות על הענף
המוצל והגבוה שבעץ בחצר.
נתלה על הגזע ואז נזכר
בציפרניו המחודדות.
התפרקד על הענף
והתעצבן על עצמו.

וכל זה כדי להגיד
שלפעמים צריך
לסלוח לעצמנו על
השטויות שלנו.