לפני 19 שנים. יום שלישי, 23 באוקטובר 2007 בשעה 18:46
הכמיהה הזו
בוערת בי כמו
חריכת חבלים
על מפרקי הידיים והרגליים.
הכמיהה
בוערת
כחריטת שמות
על הקולר המבהיק.
הכמיהה
מבטלת כל סיכוי
לחבר הגיון לרגש.

