א ו ר פ ר א

איזה דום מתוק אחד
עיצבן אותי מזמן כשאמר
בתגובה לשאלתי
לדעתו על פוסט אחד: יאללה עוד סאבית מאוהבת...
והנה אני מואשמת שוב בסאכאריניות בבלוג.

לא יעזור אם אתכחש.
יש לי אכן חולשה למתוק.
לטעים לנעים.
(ומתרחקת מרוע כמו מאש)
אני אשמה.

ובכל מקרה
גם אמרתי פעם
ולא בכדי,
שרק
על עצמי לספר יודעת..
ואם אפשר ממש לא ברצינות.

ונראה לי שסגנוני כבר ידוע..
ואפשר בקלות לא לבוא בשעריי.
לא חסר כאן בלוגים מדהימים
כאלה שמשאירים אותך ללא נשימה.
(סתם לדוגמא ריס, הדומית הרחפנית, הגמד...)

נשארת עם הסוכר (הלבן..)
והמשפך הקטן שלי.