לפני 16 שנים. 20 בפברואר 2008 בשעה 6:04
כמה פעמים הבטחת
לעצמך שלעולם.
לעולם. לא תכתבי כאן יותר.
ושום דבר לא קרה?
כמו בשלי מתהלכת
בין המילים.
בתוך התשוקה
שיכולה לפרוח רק כאן.
פוסטים בלומים למחצה
מושלכים לתוך משאית.
כמו מהלך
כמעט אחרון
של שוד בנק
מתוכנן היטב
שלעולם לא נגמר.
טוב שיש משאית.
כיף שיש פשע.
ובכלל חושבת..
לא יורקים על זבל שאותו אוכלים.
