א ו ר פ ר א

תוך דקות הייתי לפותה
לחלוטין בידיו
ושאלתו, אם נראה לי עכשיו
שנסיון המרד העלוב שלי
שווה משהו
ואם אני יכולה בכלל בלעדיו,
גרמה לי לפעור את עיני מולו בפליאה.
התשובה הברורה לזה
זורמת בוורידי מהדקה
הראשונה שבה ראיתי אותו
נכנס לתוך אותו הפאב.
עכשיו, חצי שנה אחרי ...
כשהכאב מרטיט את מיתרי הקול שלי
לא נותר לי אלא למלמל שאני זקוקה לו שאני נואשת לחיבתו.
- מי עוד יודע עליך מה שאני.. הוא ממשיך.
- רק אתה רק אתה אדוני. אני לוחשת בהכרת תודה.
- פתחי פה.
אני בולעת.
ומתחננת. עוד.
ממטרים על פניי.
- תגידי שאת מצטערת על דברי ההבל והכוונות המטופשות
שלך מאתמול.
- אני מצטערת אדוני על מה שאמרתי אני נאנקת.
הוא יודע שאני רק מרצה אותו.
- תפשקי פרה.
אני מפשקת.
אבל הוא לא זז.
ממשיך לשחק עם הכאב שלי בידיו ואומר בשקט.
- תתחנני.
מייללת שיזיין אותי כבר בזין היפה הזה שלו.
- עכשיו אני רוצה לשמוע את זה..
- אתה האדון שאני מכורה לו. שייכת לו.
שחלמתי עליו.
שאני לא יכולה בלעדיו.
אוףףף...אני שלך לחלוטין ואתה יודע את זה.
אני החור שלך השפחה הזונה שלך.
- חח ממש נשפך לך. הוא משועשע.
והוא חודר.
- פרה תעשי מווו.
אני עושה.
הוא עכשיו מזיין בכוח.
הכאב אוחז בכל הוויתי.
מזעזע בסטירה
את ראשי ופניי הרטובים הזולגים.
- תראי איך את ניראית.
כל הפנים שלך מלאים בזה.
עוד סטירה.
הוא ממשיך ואני
מתקשטת במיציו..
מפושקת
גועה
גועשת
וכנועה לו
בדיוק כמו שהוא אוהב..