א ו ר פ ר א

היא מגיעה מרחוק
בית הקפה המעוצב נטוש
רוב שעות היממה.
למעט שישי ושבת.
ככה זה בעירי.
אני מתישבת ראשונה
בחצאית המיני
הכתומה שלי,
מחייכת את חיוך המליון דולר.
ע. בתלתלי הבלונד שלה
מתישבת ממול.
איזו אשה יפה חולף בי הרהור..
באיזו קלות אפשר להשתעבד לה.

-נו ספרי..
-מה לספר. הוא זרק אותי.
-אבל היה לכם טוב יחד לא?
-כנראה שלא הספיק לו.
-חבל, אומרת ע' וממשיכה
תראי.. מה שלא היה שלך מעולם,
לא יהיה..
-יודעת..אני ממלמלת שוקעת..
נאחזת במפית הלבנה המקומטת ..
- לו היית שפחתי הייתי עכשיו תוקעת לך
את התחתונים שלי (בוא נניח שיש לי)
בפה ומזמינה את המלצרית..
-יאאא...זה כל מה שהספיק לצאת מגרוני...
כשלפתע הופיעה המלצרית משום מקום..
ושתינו לא יכולנו להגיד דבר מרוב
צחוק..