א ו ר פ ר א

למזלי המעלית בתחנת הטיוב של לסטר סקוור לא היתה מלאה
כשנכנסתי לתוכה, ותוך כמה דקות כבר נדחסתי במהירות לתוך התולעת
הארוכה המדיפה ריח של חשמל.
התולעת הזו היתה אמורה להזרימני תוך 45 דקות לדירה ששכרתי די בזול בצפון לונדון.
הטיפוסים הלונדונים שבטיוב די שיעממו בד"כ והרבה נשים הסתובבו כמעט ללא איפור.
השתחלתי תשושה לאחד ממקומות הישיבה הפנויים.
בהיתי בפרסום של חברת אורנג' המוכרת לי ואז היא הופיעה.
שיער שחור ארוך. עיניים גדולות, כהות טיפה מלוכסנות.
שפתיים מלאות. היא היתה לבושה בחצאית ארוכה הדוקה...נשימתי נעתקה.
העיניים שלי ננעצו בשלה. היה משהו ממגנט בפניה.
באופן מוזר גם היא הבחינה בי או במבע המוזר שנסוך על פניי.
בתחנה הבאה נוספו עוד אנשים והצפיפות נעשתה מחניקה.
היא החלה לנוע לכיווני ונעצרה ממש מולי.
היא דיברה עם איזו חברה שישבה לידי.
במצב הזה היה לי קשה ליצור קשר עין.
הדלתות נסגרו והקריאה Mind the doors גרמה לי לחייך.
פתאום הרגשתי משהו לוחץ בחזקה על ברכי. אחר כך על ירכי.
הצמדתי את התיק שלי אלי אבל לא נעתי.
ראיתי שהיא לא הפסיקה לדבר עם חברתה אבל מידי פעם היתה מתנודדת
דוחקת יותר ויותר את ברכיי.
הפישוק בו נותרתי היה כל כך מפתיע שלא אמרתי מילה.
היה נראה שהיא בהחלט ידעה מה שהיא עושה ואני פשוט נעתרתי.
ואז עיניה לכדו את מבטי.
- נראה לי שאת נהנית..התכופפה ולחשה לי באנגלית מתגלגלת.
- נכון. מילמלתי בשקט.
- את יפה. אמרה וידה השתחלה בקלות מלמעלה לתוך החזיה שלי.
אני בטוחה שהסמקתי הסתכלתי סביב אבל עדיין לא זזתי.
ראיתי שהיא מחייכת.
- את תיירת נכון? - שאלה דוחקת את ברכי השמאלית לפישוק רחב על החברה שלה.
- כן..עניתי מנסה לא לאבד את נשימתי.
- מהיכן?
- ישראל.
היה לי נדמה שמבע עיניה התחלף.
באחת הרפתה את אחיזתה. נאנקתי בשקט.
אף אחד לא שם לב למה שקורה.
אצבעה נגעה בסנטרי וגרמה לי להתבונן שוב בעיניה הכהות.
- אני נסיכה באחת האמירויות הידידותיות. ברחתי לכמה שעות עם הסוכנת שלי.
אתן לך מספר טלפון. תתקשרי אלי מחר בשעה 10 בדיוק.
רק אז הבחנתי במבטא החבוי המוכר כל כך.
הלב שלי הלם והייתי מרותקת למקומי.
החברה/סוכנת וידאה שלמרות הכל הצלחתי לרשום את מספר הטלפון בנייד שלי.
ידה של הנסיכה חלפה על לחיי..וחיוכה האצילי חזר.
הן הסתובבו לעבר היציאה מהתולעת ונבלעו בתוך האספסוף.