א ו ר פ ר א

אני צועדת לעבר הבן הגדול
שחזר מטיול שנתי.
ומה..דמעות בעיניים.
נושמת עמוק.
כל כך רוצה כבר לחבק אותו.
מתבוננת סביב על הילדים שכבר פגשו
את הוריהם ואף הורה לא מחבק.
טפי.
אני מנפנפת לו.
מעבירה יד על הכתף שלו מצמידה אלי
במין חיבוק בנים כזה ומרפה מיד.
ממשיכים לרכב ואני אומרת לו:
- תראה איזה איפוק יש לי לא לקפוץ עליך ולמעוך אותך..
והוא בקווול שלו אומר לי
-כל הכבוד אמא תמשיכי ללכת ישר.