לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 20:07
אוהבת
לדייק את
המשיכות
הנאמנות לפנטזיה.
את הערום
המתעגל.
שנחרט על נייר
רך.
רוטט.
אוחזת בעופרת
הכהה.
הנוקשה.
ומעליי המוזה
גוהרת.
מלטפת.
מפתה אותי
לאט
לאט
למשול בה.
ערב נהדר לאהובי ויקיריי :)
