לפני 14 שנים. 16 במאי 2010 בשעה 18:21
הצלחתי
לדחוק את
הכאב.
רחוק ממני.
דורכת על רסיסי
הזכוכית
שלא חודרים כבר
לעומק.
היא כותבת וצוחקת.
איתי.
היא יכולה למשש
את שאי אפשר.
ואת ידיו המושטות של עשיו.
ועכשיו.
ומחר.
יהיה כבר יום חדש.
