לפני 14 שנים. 2 בספטמבר 2010 בשעה 13:03
התפאורה החלומית.
הדמות המתיזה
מרחוק.
ומשק מי האגם.
אבני בזלת.
עיניך בי.
ואני.
מתפתלת.
מכוונת את
הסכין לתוך
נתח
הפילה הנימוח.
אחר כך כשתאחז בשערי
ולא אוכל אלא
להביט
באושר מקרוב.
אתה.
תרשה לי לבכות.
