לפני 18 שנים. 19 בנובמבר 2006 בשעה 21:13
תגיד לי
אתה.
למה
אני
חוזרת
כותבת
אליך.
מוחה
אדים
וכתובת
שהופיעה
משתקפת
מולי
לרגע על
המראה.
רק
את !
לו יכולתי
לנקות
את תאי
זכרון
הזמן
שלנו
שמשוחים
כמו צבע
על ציפרניים
כהים
בוהקים
מפתים
שורטים
כואבים
פחות.
אותי.
רק.
בך.
לו ידעתי
איך לקעקע
את הכמיהה
האבודה
הבוגדנית
לשמש לך
באופן
טוטאלי
שפחה.
