א ו ר פ ר א

תוהה
איך המלה הראשונה
אמורה להראות.
דף חלק לבן בוהק.
כמו לוח ריק של אהבה
או קסם חדש.
מחפשת אם אתה עדיין שם.
מגששת באצבעי.
לוחצת על המקשים.
מטה ראש.
עוד מילה נוצרת.
וגוש של כוונה שמוברגת
ומחוזקת לתוך משפט.
שורות מתקבצות לאיטן כמו קהל
של מכרים וקרובים שבאים
לשמוע הרצאה משעממת.
מכה בסמן, נשמע הד.
יודעת, אתה רואה הכל...
את כל הגוונים
המשולחים הרחק,
כהבזקי מראות.
אני יכולה למחוק,
להעלים בלחש אחד.
אתה עוזר לי
לצאת מתוך
המבוא.