לפני 17 שנים. 14 במאי 2007 בשעה 5:57
לפעמים את יודעת שאת שם בטעות.
ללא יכולת להפסיק .
מעין התמשכות
התמכרות לעונג גנוב,
וחומות הגנה שמזמן נשכח מיקומן.
עד שמשהו קורה בתוכך.
והמראה הזו שמולך
כל כך ברורה ומוארת אל החוץ.
את תוהה
איך לא היית יכולה לראות את זה עד היום.
למרות שכל הקווים והצבעים היו שם.
שנים על גבי שנים.
כנראה צריך שמישהו יעבור דרכך ויאיר.
ועם בבואה של אור הרבה יותר פשוט
להביס את החושך.
תודה לך איש חכם.