לפני 17 שנים. 6 ביולי 2007 בשעה 22:01
כמה שהיה לי נוח
יותר להדחיק.
לחייך אליך.
לדבר איתך כאילו כלום.
אבל זה בא ועולה בי
כמו הדמות שנושאת שימך
על רשימת המסנג'ר שלי.
שקרים שקופים
שלא הודגשו בעבר.
צפים עכשיו מחדש.
טבולים בצבעים
של משמעויות.
מתקיפים. מענים.
הרבה אחרי.
ועלי להקיא אותם.
ולהקיא. ולהקיא.
