אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

פה ושם.

ככה זה.
לפני 3 ימים. שבת, 16 במרץ 2019, בשעה 06:36

כשאת הולכת את תמיד חוזרת, אז פשוט הישארי וזהו.

לפני חודש. שישי, 15 בפברואר 2019, בשעה 00:47

 

Why wait any longer for the one you love
When he's standing in front of you

לפני חודש. שני, 21 בינואר 2019, בשעה 13:04

 

לפני חודש. ראשון, 20 בינואר 2019, בשעה 21:00

חושבת שכולנו התחלנו בטוב. שם מזמן. בנקודת השקה של הבריאה. הרגע שהשתלבנו בחיים האלה, כשהגחנו הנה.
על כל היופי הזה, נותרנו עדיין עם גנטיקה, עליה התווספו נדבך על גבי נדבך שאריות טראומות ונספחי מקרים. תרים בחיפוש אחרי הטוב שנערם עליו כה הרבה אופל.
והכי קשה זה לשחרר אחיזה, להרפות את חבלי השליטה ולהתמסר. לבטוח.
להאמין שהאכזריות שקיימת בי ובך לא תתאכזר אלינו ונשכיל לתעל אותה מעלה לפסגת הכאב והאהבה.
בוא נתחייב להיות כאן בטוב.
ולשמור עלינו מעצמנו.

 

 

 

 

 

לפני חודשיים. שבת, 22 בדצמבר 2018, בשעה 21:42

אתה טוב אליי. 

ואני? 

 

לא יכולה לראות. זה לבן על לבן. 

 

 

לפני 3 חודשים. שלישי, 11 בדצמבר 2018, בשעה 20:03

התמכרות הרסנית. אי אחיזה במציאות. מכל ההתמכרויות, הגרועה מכולן, ההתמכרות לאשליית האהבה.

קורטוב של טירוף הוא אי של שפיות בימינו.

 

 

לפני 3 חודשים. שבת, 1 בדצמבר 2018, בשעה 17:25

מי דיבר על אהבה? 

 

 

 

לפני 3 חודשים. שבת, 24 בנובמבר 2018, בשעה 17:49

ולגוף יש צורך בכאב ועונג.

ולנפש יש צורך בחיבוק ורגש.

ולנשמה יש ייעוד. 

חושבת, איזה כיף היה להיות סמרטוט שאפשר לסחוט ובכל פעם לבשם אותו מחדש ולהשתמש בו שוב. 

פשוט וקל.

 

 

לפני 4 חודשים. ראשון, 4 בנובמבר 2018, בשעה 22:28

השמים רועמים כאן... מופע אקוסטי מלווה באורות ברקים. מפעים ומרהיב. קצת דומה לסערה שיש בי מהיום שהכרתי אותך.

 

 

לפני 4 חודשים. שלישי, 30 באוקטובר 2018, בשעה 12:38

התחושה הזו שמציפה את כל הגוף ומתחילה עמוק במוח הקודר שלך, הרגע שהמחשבות שלך אט אט מתערבלות באדים והופכות אוויר. הבזק של כאב בשלבי הכניעה, שם את מתפתלת כמו חיה פצועה שנשלטת ע"י הייצרים שבה. מעבירה ל mute את כל רעשי הרקע, עד שהפכו לדממה, לכמיהה לפקודה, מתוכנתת היטב.

חופשיה ממגננות. מחשב על שפורמט לרצונו.

עונג צרוף.