עקבות על דיונת חול

ככה בין לבין, מסירה אחריות מחשבתית, מנגנוני הגנה, הצהרות ללא תכלית שאינן מובילות לשום מקום ומפשטת תחושות וכמיהה.
אין לי אוויר בלעדיך. זה תמיד להיות ליד ולא באמת.

_אייכה?

בעומקים האלו, אין קרני שמש. האוויר דחוס ומדוד, השקט רועם והעלטה מסמאת עיניים. 

הקור משתק, מקפיא זרימת דם. 

צלילים יחידים הנשמעים, הם אלו בקרבך, מאיימים להתבטא מעלה פני הים, שמא יחשפו רזים גנוזים. 

אין יום ואין ליל היכן שכהה. אין קדמא והלאה, הכל רגעים בנתיבי זמן אבוד. 

כל שנשאר הוא עט לכתיבה, עת לפחד. 

"וגם אני איני רואה.... 

Vanilla date
והוא יפה, גבוה, חכם ומשכיל. אפילו ג'נטלמן, מי היה מאמין.
דייט שלישי. שמלה ועקבים. אפס התרגשות.
בוהה בו ומנסה לחשוב איך אני ממשיכה מכאן. כבר על 3 וויסקי ועדיין ללא הצלחה.
לרגע נכנסת לאופוריה ומדמיינת אותו בודק רטיבות. 
נזוז? ממהרת לשאול.
בדרך לרכב חושבת כמה מוצלח היה יכול להיות, אם היה מדביק אותי לשמשה, מפשיל את השמלה ועושה בי כרצונו.

עושה בי כרצונו...

במקום, הוא מחזיק לי את היד, מחבק חזק. נבלעת בתוכו, רק רוצה להעלם.

כמה וויסקי..כמה כמיהה..כמה יוסי...

אפשרי שהשתנה אצלי משהו. עמוק בפנים. האם הפכתי להיות קינק ווניל? סאבית.. יכול להיות שהתעייפתי מלהיות כזו? או שאין מי שהצליח להביא אותי לשם שוב? לכמיהה הזו להיות טוטאלית, לציית, לשרת, לאהוב, להעריץ אותך? ואולי זה בכלל מובנה בי וכל שצריך הוא זה שייגע שם, יעורר את הכל, יכוון, יוביל, למקום הזה ששכחתי שקיים אצלי. ראוי... מה הופך אדם להיות ראוי לאהבה כזו?

דרכים.

When the men on the chessboard"

  "....Get up and tell you where to go

כן.... זה הבזק רגעי. ההתמסרות, מסירת השליטה. זו נקודה בזמן שמעכלים רק אחרי שהיא חלפה.
עכשיו רק נותר להבין שהיא חלפה ולא להלחם בה. זה כמו מחשב שעבר פירמוט ונסקו בו חומרה חדשה, תכונות, צבע ומראה. בנק' זו, כמובן כאשר היא אמיתית וטוטאלית, אין דרך חזרה. פשוט.
לא. כיוון שכאן מתחיל המסע של הסאב. הבחירה שלו הייתה ברורה. הוא כעת נתון לשליטתו של השולט. הגבול בין המציאות המדומה, למציאות החיים, נותק. גם כאן אין גבול יותר. יש מהות אחת. עשה בו כרצונך.
מרגיש כמו קלישאה מופרכת. כן... רק מרגיש כך.
זהו עולמו של הסאב. זו הכמיהה שלו. זה האוויר שמחייה ונותן לו את השקט.
לרוב הסאב הוא אדם שניסה לנפץ לעצמו כל דרך אפשרית למציאת השקט הזה. הוא חווה אקסטרים, ייתכן ומיינסטרים, לעיתים בנורמליזציה. הכל בחיפוש המתמיד אחר השקט. עד שהוא מבין, שעל מנת להגיע לשם, המפתח היחיד עבורו, הוא למסור שליטה.
המחיר.... לא ידוע כאן. כך מתחיל מסע, בלי לדעת מה המחיר, לאן הוא יהיה מובל, האם מוגן, האם שמור? צריך אומץ גדול להיות סאב. ככל שהנשלט צעיר יותר, הוא בטוח יותר. יש לו מקום להכיל, לכבוש את העונג ולמצות את הכמיהה והצורך. מאידך, כשהוא בוגר יותר, חווה את החיים, יודע, מודע, הבטחון מתערער. הפחד מתעורר. ההגדרות, המילים, הכל הופך בעל משמעות. הכניעה היא טוטאלית. מתוך מאווי הנפש ועד כדי הנשמה.
איך אומרים?
Be Careful What You Wish For.

יש לך אומץ?

לפעמים אנשים נכנסים לך ללב ופורטים על מיתרים לא מכוונים, רק בכדי לכוון אותם נכונה. 

העולם האמיתי
רמי פורטיס וברי סחרוף
מילים ולחן: רמי פורטיס

הביטי איך שמסביבך הכל תלוי ומתהפך.
חיוך ישן, נתיב עקשן, משפט שנאמר מזמן.
אהה, אהה, אהה...

אוחז ביד את שמלתך, שחור לבן שהתלכלך.
סיפוק קטן, נשאר סימן, תנועה שנעצרה בזמן.
אהה, אהה, אהה...

זהו העולם האמיתי,
תתקרבי לקראתי,
אל תלכי...
שנינו בעולם האמיתי!
זה כואב וחולף, תתמסרי,
בואי לעולם האמיתי!
אין אותי, אין אותך,
איך נדע אם נשכח?

הביטי איך שמסביבך הכול הולך ומסתבך.
מבט קצר, חיבוק מוכר, תמונה שנעלמה מכבר.
אהה, אהה, אהה...

זהו העולם האמיתי,
תתקרבי לקראתי,
אל תלכי...
שנינו בעולם האמיתי!
זה כואב וחולף, תתמסרי,
בואי לעולם האמיתי!
אין אותי, אין אותך,
איך נדע אם נשכח?