עקבות על דיונת חול

כן.... זה הבזק רגעי. ההתמסרות, מסירת השליטה. זו נקודה בזמן שמעכלים רק אחרי שהיא חלפה.
עכשיו רק נותר להבין שהיא חלפה ולא להלחם בה. זה כמו מחשב שעבר פירמוט ונסקו בו חומרה חדשה, תכונות, צבע ומראה. בנק' זו, כמובן כאשר היא אמיתית וטוטאלית, אין דרך חזרה. פשוט.
לא. כיוון שכאן מתחיל המסע של הסאב. הבחירה שלו הייתה ברורה. הוא כעת נתון לשליטתו של השולט. הגבול בין המציאות המדומה, למציאות החיים, נותק. גם כאן אין גבול יותר. יש מהות אחת. עשה בו כרצונך.
מרגיש כמו קלישאה מופרכת. כן... רק מרגיש כך.
זהו עולמו של הסאב. זו הכמיהה שלו. זה האוויר שמחייה ונותן לו את השקט.
לרוב הסאב הוא אדם שניסה לנפץ לעצמו כל דרך אפשרית למציאת השקט הזה. הוא חווה אקסטרים, ייתכן ומיינסטרים, לעיתים בנורמליזציה. הכל בחיפוש המתמיד אחר השקט. עד שהוא מבין, שעל מנת להגיע לשם, המפתח היחיד עבורו, הוא למסור שליטה.
המחיר.... לא ידוע כאן. כך מתחיל מסע, בלי לדעת מה המחיר, לאן הוא יהיה מובל, האם מוגן, האם שמור? צריך אומץ גדול להיות סאב. ככל שהנשלט צעיר יותר, הוא בטוח יותר. יש לו מקום להכיל, לכבוש את העונג ולמצות את הכמיהה והצורך. מאידך, כשהוא בוגר יותר, חווה את החיים, יודע, מודע, הבטחון מתערער. הפחד מתעורר. ההגדרות, המילים, הכל הופך בעל משמעות. הכניעה היא טוטאלית. מתוך מאווי הנפש ועד כדי הנשמה.
איך אומרים?
Be Careful What You Wish For.

יש לך אומץ?