עקבות על דיונת חול

אפשרי שהשתנה אצלי משהו. עמוק בפנים. האם הפכתי להיות קינק ווניל? סאבית.. יכול להיות שהתעייפתי מלהיות כזו? או שאין מי שהצליח להביא אותי לשם שוב? לכמיהה הזו להיות טוטאלית, לציית, לשרת, לאהוב, להעריץ אותך? ואולי זה בכלל מובנה בי וכל שצריך הוא זה שייגע שם, יעורר את הכל, יכוון, יוביל, למקום הזה ששכחתי שקיים אצלי. ראוי... מה הופך אדם להיות ראוי לאהבה כזו?