Bleed like me...

אחרי סוף שבוע נפלא כזה, ירדתי שוב לקרקע המציאות. הילדים יהיו אצל קלי בשבועיים הקרובים ואני צריך להעביר את הזמן בלעדיה. שבועיים זה יותר מידי, שבוע זה יותר מידי, שבועיים זה נצח. שוב חזרתי לכלוב, ממרום האולימפוס של המפגש הזה לביצה המסריחה. תגידו מתנשא, תגידו פלצן, מעניין ת'תחת שלי, המרחק הוא כמו מכדור הארץ לכדור אחר שבטח יש עליו חיים בגלקסיה מרוחקת מאוד מאוד מאוד. אז הגבתי באיזה שרשור ומייד אחרי הגיבה מישהי רק בשביל להתנגח או להתחשבן, השד יודע מה. כרגיל היא לא קראה מה שכתבתי והתווכחה כמובן על הטפל. שוב אני מטלטל בין הרצון להסביר, ללמד ואולי לשנות קצת לבין הגועל העמוק מחלק מהאנשים פה. אז החלטתי שוב לחזור לחיקו החמים של הבלוג ושכל השאר יחנקו. הבעיה שלי תהיה כשארצה, אולי, פעם לחזור. בנתיים אני שם זין.

אז השבוע עבר לו בשעמום מה, סיימתי את המאמר שקלי נתנה לי לקרא ועניתי על השאלות שהיא רשמה לי. התגעגתי אליה נורא. התקשרתי ביום שלישי כדי לבקש ממנה אישור לגמור, כי הייתי חרמן נורא והמחשבה על שבועיים שיעברו בלי כלום פשוט הרסה אותי. באופן מפתיע היא נתנה לי אישור. כל כך שמחתי שלא ידעתי בדיוק מה לעשות עם זה. חשבתי לראות איזה סרט בדס"מי, או סתם להציץ באחד האתרים החביבים עלי. המחשבה איך בדיוק לעשות את המעשה הנדיר הזה ואיך, הפליאה אותי. פעם הייתי רגיל ללפחות פעם ביום לשלוף אותו ולאונן באופן רנדומלי תוך צפיה בסרט כזה או אחר או באתר כזה או אחר. פתאום הכל נראה כמו ים גדול ומבולבל של תמונות וסרטים ולא היה לי שמץ של רעיון איך להתחיל, איפה ולמה. המחשבות על סוף השבוע לא הפסיקו לרקוד במוחי. שקעתי בזכרונות על הסשן שלנו האחרון וגמרתי בזרנוק ענק באותו רגע שקלי בעטה באשכי.
לפעמים המציאות עולה על הדמיון, לפעמים לא צריך סרט, מספיק להריץ את התמונות מהמציאות בראש.
בחמישי הוקפצתי לביתה לערב עם הילדים, סתם ערב נחמד שהסתיים בהתמזמזות סוערת ליד האוטו. תחינתי לגמירה לא נענתה ונשלחתי הביתה רעב, לא כל יום פורים.
בשבת החלטתי ללכת למסיבה ב- Citadel. היה אמור להיות ערב מאוד סוער ומאוד רציתי ללכת עם קלי אבל ידעתי שהיא לא תלך בגלל הילדים. התקשרתי לבקש אישור "בטח, תלך ותהנה" היא אמרה "אולי בכל זאת תבואי איתי?"
"לא נראה לי, אני אראה אם אני יכולה להתארגן אחרת, אני אתקשר אלייך"

אחרי שעה היא התקשרה שוב "אנחנו הולכים, אבל לא ל- Citadel תגיע אלי עד 7:30, עדיף לפני, ושלא תעיז לאחר"
"כן גבירתי, איפה הילדים?"
"הילדים אצל אבא שלהם הערב הם יחזרו בלילה, אני לא רוצה לחזור מאוחר, נלך מוקדם, אני אשתעשע בך ונחזור"
"כן גבירתי, כרצונך"
"תביא איתך את מכנסוני הלייטקס שלך ואת חולצת הלייטקס, היום תהיה לבוש בלייטקס."
הגעתי מוקדם, בשש. היא צפתה בסרט ואני ישבתי על ברכי לרגלייה בראש ועיניים מושפלות עד שהסרט נגמר. היא הגניבה לי מידי פעם ליטוף או שלחה את כף רגלה לליקוק. חוץ מזה היא לא ממש התיחסה אלי. אני עמדתי בלי נוע, בראש מושפל כמו שעבד צריך לעמוד מול גבירתו. כשנגמר הסרט היא הציצה בשעון וציינה שאנחנו צריכים לזוז. היא התלבשה מהר, זרקה על עצמה חצאית ונעלי עקב הורתה לי לקחת את כל התיקים ויצאנו לדרך. סחבתי את כל התיקים לאוטו, והספקתי לפתוח לה את הדלת מבלי שהיתה צריכה לחכות אפילו שניה. עצרנו בדרך לקנות משהו ולא פיספסתי אף דלת. היא יצאה מהאוטו ונכנסה לחנות מבלי שתעצר לשניה, הדלתות נפתחו בעצמן לכבודה (אני פתחתי), היא קנתה אני סחבתי. הדלתות שוב נפתחו במהירות מדוייקת וכך גם דלת האוטו. הגענו כמעט ראשונים, קלי התיישבה ליד הבריכה ואני עמדתי לשרותה. עמדתי מאחוריה מחכה להוראותייה. היא שוחחה עם חברים ואני עמדתי בשקט מקשיב ושותק. בתנועת אצבע היא שלחה אותי להביא לה עוגה. בתנועת אצבע נוספת שלחה אותי למלא לה את הכוס. הייתי יעיל, מהיר, מדוייק כמו שעון שווצרי. ראיתי שהיא מתרשמת, הבנתי מהמבט שלה אבל היא לא אמרה מילה. עמדתי מתוח מאחוריה. הבחנתי במבטים מסביב, בשנינו, הגבירה והעבד שלה. האנשים הבינו את הרמז, החברים שרצו להגיד לי שלום עשו את הסיבוב, ניגשו אלי וחיבקו או לחצו את היד. היו כאלו שלא רצו להפריע ונפנפו מרחוק. הייתי בעולם שלי, דרוך להוראותיה, קשוב לנקישות אצבעותיה. נקישת אצבע נוספת ואני מתכופף לעברה, היא לוחשת "ניכנס פנימה". היא מושיטה לי את הכוס ואני ממהר אחריה. בתנועה מיומנת מסיט את דלת ההזזה בתזמון מושלם. היא נעצרת לדבר עם חברים נוספים ואני עומד מאחוריה, מחכה.
עושים סיבוב במועדון והיא מגלה מכשיר חדש, "הממ מעניין" זהו סוס הצלפות שאחד החברים הכין, מרופד כולו, עשוי מוטות טלסקופיים, כולו מלא בווים ובקלות דיי רבה מתפרק ונכנס לתיק, ממש מעשה אומן. "אני חייבת לנסות את זה" היא צוחקת, שוב נקישת אצבע בלי מילה אני מבין שאני צריך לעלות ועושה כמצוותה. אני מניח את ידיי ורגלי על המתקן, מאוד נוח, ישנה אפילו משענת לראש, הרגליים פסוקות, אני יכול להיות ככה שעות, כמה שזה נוח. קלי עוברת מסביב, בודקת, משנה זוויות, מלטפת את גבי. "אני יודעת מה אני רוצה לעשות היום, וזה בהחלט יהיה על המכשיר הזה, קום"
יישרתי את בגדי ונעמדתי לפניה "את התיקים בבקשה"
"מייד גבירתי"
רצתי להביא את התיקים, סידרתי אותם כמו שצריך לייד המתקן.
"תתפשט ותלבש את בגדי הלייטקס שלך"
היא התיישבה על כיסא רגליה שלובות ובחנה אותי כשאני מתפשט לפניה, בסדר שבו אילפה אותי נעליים, גרביים, מכנסיים, תחתונים ובסוף החולצה. ההתלבשות בסדר ההפוך, חולצת הלייטקס עלתה ראשונה ואח"כ מכנסי הלייטקס. כשסיימתי להתלבש ירדתי על ברכי לפניה והשפלתי את ראשי.
"בשבועות האחרונים אני חשה שעברת שינוי גדול, ההתנהגות שלך היא למופת ואני גאה בך מאוד"
"תודה גבירתי" מלמלתי בלחש מלא התרגשות, היא שמה לב לשינוי, אני חש אותו. הרצון שלי לשרת אותה רק גובר מיום ליום, המאמץ שלי נושא פרי, היא לימדה אותי ואני לימדתי את עצמי להיות עבד שלה, לתקן את הטעויות, לשרת אותה ללא היסוס וללא שאלות, ללא תנאי.
"אני חושבת שהיום מגיע לך פרס"
"תודה גבירתי" מלמלתי "תודה שאת נותנת לי את ההזדמנות לשרת אותך גבירתי"
"תתקרב אלי"
זחלתי על ברכי לעברה ונעמדתי מולה. היא אחזה בפטמותיי בחוזקה ונישקה אותי "אל תזוז"
היא חבשה לראשי את ההוד וסגרה אותו חזק. אח"כ הלבישה על ידיי את כפפות ה- Mitts שבקצותיהן טבעות, אותן קנינו במכירה פומבית בסוף שבוע שעבר. היא הוציאה את רצועות הלייטקס מהתיק וליפפה אותן מסביב לידיי כך שהן היו קשורות זו לזו ישרות מאחורי גבי, הייתי עטוף כולי בלייטקס. קלי הובילה אותי ברצועה ברחבי המועדון, מידי פעם מכוונת אותי שלא אכנס בקירות או באנשים. לאחר סיבוב ארוך הבנתי שחזרנו לאותה נקודה. היא שחררה את רצועות הלייטקס והובילה אותי למתקן החדש. הצלחתי לטפס על המתקן בעזרתה, ראשי נתמך במשענת וישבני מונף אל על ורגלי מפוסקות. קלי נהנתה ללטף את הלייטקס ומידיי פעם להפליק לי. היא החלה להצליף בי עם הפלוגר בישבני, בגבי ומידי פעם לכיוון חלצי. היא התקרבה אלי ולחשה "כשאתה כולך עטוף ככה בלייטקס בתנוחה הזאת אתה יכול לשמש לי כשולחן"
"כן גבירתי, כרצונך" חושב לעצמי מה היא עומדת לעולל הפעם. היא הסתובבה סביבי נוקשת בעקבייה.
"תתפשט"
קמתי מהמתקן והתפשטתי מולה חוץ מההוד והקולר שהיו עלי. המשימה היתה לא קלה כשה- Mitts עלי, תנסו פעם להתפשט עם כפפות אגרוף ....
בסופו של דבר הצלחתי. לא ראיתי כלום, שרוי באפלה מוחלטת. לא ידעתי מי מסתכל ומה קורה מסביב, הנחתי שאנשים מסתכלים כי היינו בחדר המרכזי במועדון. היא העבירה את אצבעותיה על גופי משכה באברי וכיוונה אותי שוב לעבר המתקן.
טיפסתי עליו שוב וחזרתי לתנוחה הקודמת, ישבני מונף באויר ורגלי פסוקות. "עכשיו כולם יכולים לראות את החור שלך" אמרה והעבירה אצבע על החור הפתוח שלי.
היא הצמידה אותי למתקן עם חבלים כדי שלא אזוז וקשרה את הזיין שלי בחבל נוסף. הערתי לה שהיא יכולה לקשור יותר חזק אם היא רוצה והיא העיפה לי סטירה "האם אתה אומר לי מה לעשות?"
"לא גבירתי, סליחה גבירתי, רק רציתי לתת פידבק, ביקשת שאתן..." עוד סטירה נחתה עלי "סתום" והחלה להצליף בי בעוצמה. עוד לא הבנתי איזה פרס היא הבטיחה והאם היא שינתה את תוכניותייה. ההצלפות הלכו וגברו, אולי הפרס שלי הוא לטוס לירח?
עברה לקיינז ועכשיו גם הוצלפתי בירכיי, זה לא פרס, היא יודעת את זה, מידי פעם הגניבה הצלפה בביצים ובזיין, אולי זה הפרס?
היא עברה להשתמש בקיין חדש שקנינו שבוע קודם, קיין מעוקל כזה, אחרי כמה הצלפות היא פסקה "אני צריכה לגלח אותך, הקיין הזה מחליק עלייך", היא המשיכה בקיינז האחרים. הכאב היה נורא, אני לא מצליח להתרגל לגמרי להצלפות בירכיים והיא מתעקשת להכאיב לי שם. אני צורח והיא צוחקת. אני העבד היא הגבירה, אני סובל היא נהנית, הכאב שלי זו ההנאה שלה, הסבל שלי זה התענוג שלה, אני למטה היא למעלה, אני עפר לרגלייה היא האלוהים, הפרס שלי זה להיות במחיצתה גם אם זה מלווה בעינויים קשים, הפרס שלי זה לשרת אותה. הייתי בשלבי ריחוף מתקדמים כשהיא התירה את כבליי.
"בוא אחרי" הורתה וגררה אותי אחריה ברצועה. אני מכיר את המועדון הייטב וניחשתי את הדרך שעשינו, חצינו את החדר הגדול, אל המזדרון, פנינו ימינה ושוב ימינה לחדר המדיקל. ידעתי איפה אני אבל לא ידעתי מה היא זוממת. "רגל למעלה" הורתה "עכשיו השניה"
הרגשתי שאני נמצא ליד שולחן הטיפולים, שולחן כזה מלא בווים, במדפים נשלפים ומגרות. היא השכיבה אותי עליו על בטני. שכבתי שם כמה שניות כשהרגשתי נוזל קר נמרח על ישבני ועל גבי. "היא מגלחת אותי !!!" זעקתי בתוכי, רק לא זה. שכבתי בשקט נכנע לגחמותייה מתפלל שזה לא יהיה נורא כמו שאני חושב. אבל טעיתי, כמה שטעיתי. היא זורעת את הזרעים האלה בראשי ואח"כ מפתיעה אותי במשהו אחר לגמרי, אומנית ההסחה וההטעיה. את גודל טעותי הבנתי אחרי דקה כשכאב חד פילח את ישבני, נכנס בצידו האחד ויצא מצידו השני של בשרי. כשהבנתי מה קורה המחט השניה ננעצה בבשרי. אחזתי בשולחן הטיפולים בחוזקה, המחט השלישית ננעצה ואח"כ הרביעית והחמישית...נאנקתי מכאב. הפחד הפסיכולוגי כמעט וגבר עלי אבל נכנעתי לה לגמרי. עוד מחט ועוד מחט. היא טופפה בעקביה סביבי, בוחנת מושכת את הזיין שלי ומועכת את הביצים, רוצה לבחון את תגובותיי. עוברת מסביבי, שורטת, מלטפת מכאיבה. נכנעתי לה ושכבתי ללא ניע. המחטים נשלפו, נרגעתי, עברתי גם את זה בשלום.
"קום עבד" קולה הקר העיר אותי, כמעט קפצתי מהשולחן אבל היא עצרה אותי "לאט לאט, אתה לא רוצה לשבור לי את הצעצוע נכון?" היא הובילה אותי לחדר אחר, התיישבה על כיסא וכשאני על ברכי לפניה הורידה ממני את ההוד ואת הכפפות.
"התנהגת היום למופת, אני ממש גאה בך, מגיע לך פרס"
"תודה גבירתי, אני לא ראוי..."
"אתה מתווכח איתי?!!!"
"לא גבירתי, סליחה גבירתי, אני מתנצל"
"יפה, תעלה על הסלינג"
"כן גבירתי" מלמלתי וקפצתי על הסלינג, קלי צחקה "אם אתה שובר את הראש אתה תגיע לבית החולים עם פלאג בתחת, אני מזהירה אותך"
נשכבתי על הסלינג, רגלי פסוקות לרווחה, היא נעמדה בין רגלי והעיפה לי מכה על הזיין "אתה תלמד לשמור על הרכוש שלי, אני לא אוהבת שהרכוש שלי ניזוק"
"כן גבירתי, סליחה גבירתי"
היא חייכה והחלה מענה את הזיין שלי. הכניסה אותו לפיה, מצצה ונשכה. זה כאב, מאוד כאב, היא רק חייכה. היא מצצה שוב, הרטיבה אותו ואוננה אותי. "אני סופרת עד 10 ואתה גומר", לא הצלחתי לגמור.
"נראה לי שאתה לא רוצה את הפרס שלך, בוא ננסה שוב". גם הפעם נכשלתי.
"כנראה שלא תגמור הלילה"
"כרצונך גבירתי"
"ננסה שוב?"
"כן גבירתי, בבקשה גבירתי" התחננתי
הפעם גמרתי במזרקה גדולה, הנוזל הלבן והסמיך כיסה את כולי, היא אספה אותי בידה ותחבה אותו לפי "זה הפרס שלך, עבד"
קלי שחררה אותי מהסלינג ומייד ירדתי ללקק את רגליה ועקביי נעליה. היא ליטפה את גבי "אתה בהחלט ראוי להרבה אבנים"....