יום לאחר הפולסום קלי התקשרה להודיע לי שאבא של סטייסי במצב קשה והן טסות ליוטה לבקר אותו בפעם האחרונה כנראה. אבא שלה חולה בסרטן מזה זמן ומצבו החמיר מאוד בשבועות האחרונים. היא נתנה לי כמה הנחיות אחרונות והן טסו להן לשבוע.
כמה שעות לאחר שהגיעו הוא נפטר, סטייסי הספיקה לראות את אביה, אליו היא היתה מאוד קשורה, בחיים למספר שעות, עצוב.
כך שביליתי את השבוע לבד, קלי נסעה, ההורים שלי מטיילים איפשהוא והשקעתי את כל זמני בעבודה. את שבת בערב ביליתי בשמירה על החתולה בביתן של קלי וסטייסי. הרעיון של קלי היה שבמשך השבוע הילדים שלה ישימו עין על החתולה ובשבת בלילה אני אשן שם לארח לה חברה.
איך שנכנסתי לביתן, החתולה יצאה. כאילו אמרה לי "טוב שבאת לשמור על הבית אני יוצאת לבלות, ביי".
התכרבלתי במיטה חיברתי את המחשב והתחלתי לסדר את התמונות של הפולסום (וקצת להעלות לכאן).
בסופו של דבר הצלחתי לשכנע את החתולה לחזור הבייתה ובכך להצדיק את קיומי. בבוקר נסעתי לקחת אותן משדה התעופה.
בשבוע שבו הייתי לבד הבנתי כמה זמן פנוי יש לי בערבים כשאני לא משרת את קלי בדרך זו או אחרת. מייד כשנחתה הבנתי את זה הייטב. המשימות נפלו עלי כמו גשם, תקח לפה תעשה שם תביא את זה תקח את ההוא. פרקתי את מזוודותייהן בבית והתחלתי לסדר את הבגדים במקום, להכניס למכונת כביסה להעיף דברים למחסן, לרוקן את המזוודות ועוד משימות שונות ומשונות. כשסיימתי היא הכריזה "אתה משוחרר" וסילקה אותי הביתה.
חזרתי הביתה קצת מבולבל והתחלתי לעשות חישובים. הפולסום היה לפני שבוע, השבוע הילדים אצלה, ההורים שלי חוזרים עוד יומיים. מפה לשם לא אהיה איתה לבד לפחות עוד שלושה שבועות, ואני בכלל לא מדבר על הגמירות שלי שגם ככה הפכו להיות נדירות יותר ויותר.
אז הלכתי לעבוד למרות שהיה יום ראשון.
בערב היא התקשרה "חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאם לא אראה אותך היום לא נוכל להיות לבד בקרוב אז דיברתי עם סטייסי והחלטנו שאשן אצלך היום"
"ישששששששש" צרחתי לה בטלפון ורצתי לארגן את הבית לקראת בואה.
הספקתי דיי מהר להתארגן, גם ככה היה לי שבוע משעמם בלעדיה והקפדתי להשאיר את הבית מסודר. הספקתי לקשקש קצת במסנג'ר עם א' וכשאמרתי לו שקלי אמורה להגיע הוא לא התאפק וביקש לדבר איתה. חייכתי וכתבתי לו שאני אשאל אותה. אי אפשר לדעת אצלה, לפעמים היא נכנסת ואחרי שניה אנחנו בסשן, ממש לא צפויה. אבל היא נכנסה במצב רוח רגוע יחסית.
"מה אתה עושה?"
"מדבר עם חבר טוב"
היא הסתכלה במסך "אתה רוצה להמשיך לדבר איתו?"
"הוא רוצה לדבר איתך"
"מי זה?"
"חבר שלי"
מהצד השני של המסנג'ר א' כתב "GODDESS KELLY, ENJOY THIS BASTARED"
היא הסתכלה במסך וחייכה
"קודם שילמד לאיית את שמי" וצחקקה
היא גם לא קיבלה את התרוץ של "אני יהודי פשוט, בור ועם הארץ"
היא סגרה את העניין בטיזינג של שליחת חיוך בליווי ביי ולי הודיעה שאני לבוש מידי.
רצתי להתפשט וחזרתי חיש קל להעמד מולה. היא הלבישה עלי את הספרדר הזה שהיא מאוד אוהבת, רצועות העור הללו שעוטפות את בסיס הזיין מסתובבות סביב הביצים ונסגרות ברצועה שמפרידה את הביצים למזרח ומערב. כל החבילה הזאת עשויה רצועות עור שבצידן הפנימי פינים שחודרים לתוך הבשר. בתור חובב CBT המתקן הזה מעמיד לי את הבולבול בצורה שלא תאמן בכלל וקלי מאוד אוהבת להשתמש בו. אבל למה שאני סתם אהנה? הצעצוע החביב עליה בזמן האחרון בנוסף לספרדר הזה הוא כמובן כפפות הומפייר. אני לא ממש זוכר ששני אביזרי המשחית הללו נפגשו בעבר לסשן משותף אבל יש סיכוי שאני לא ממש זוכר. בכל מקרה הדבר הראשון שזכה לדיקור האיום הזה היו הביצים שלי. הכאב היה ממש בלתי נסבל ולמרות שחוויתי את הכפפות האלה מספר פעמים היתה זו פעם ראשונה שממש לא אהבתי אותן. העור המתוח כנראה עשה את שלו והכאב היה כמו של אלפי סכינים הננעצות עמוק בבשרי, צרחתי כמו משוגע.
"זה ממש משפיע עלייך היום" היא חייכה ותפסה את הזיין שלי בחוזקה. את זה כבר יותר אהבתי. יש משהו מאוד מגרה בסיכות החדות שננעצות בזיין ואני אפילו נהנה מזה שהיא מאוננת אותי עם הכפפות הללו. הכאב החד נעלם באיזשהו שלב ומה שנותר הוא גרוי עצום. כשהסיכות כבר תקועות בי אני מעדיף שהיא לא תשחרר כי אז זה הרבה יותר כואב.
"אני רואה שאתה נהנה מזה"
"כן גבירתי" נאנחתי
היא לחצה בחוזקה והעבירה את הכפפה השניה שוב על הביצים. צרחתי שוב, הכאב היה נורא.
היא בחנה את האזור והכריזה בשמחה שאני מדמם.
"אתה אוהב לדמם בשבילי נכון?"
"כן גבירתי" עניתי והיא חייכה לתשובתי
היא לחצה שוב וטיפות דם נוספות בצבצו על אשכי. הי העבירה את ידייה המכוסות בכפפות הוומפייר על כל גופי ושרטה אותי שריטות עמוקות.
היא חזרה שוב לזיין שלי ואוננה אותי עד שגודלו של אברי היה לרצונה, היא זרקה אותי על המיטה והתיישבה עליו. הייתי על סף עילפון חושים ולשמחתי הרבה היא נתנה לי אישור לגמור.
היתה זו גמירה מהמצויינות שיש.
בכלל כשאני חושב על זה, בזמן האחרון ככל שהגמירות שלי נהפכות ליותר נדירות ככה הן הופכות ליותר מצויינות, אולי זה בגלל שלכל גמירה אני מחכה כל הרבה זמן והציפיה שלי עצומה, אולי בגלל שזה נדיר כ"כ, אני מתחיל להעריך את הגמירות שלי, אולי בגלל שאני מתאפק כ"כ האורגזמות שלי מקבלות מימד אחר לגמרי. לא יודע. אני רק יודע שאני כ"כ אסיר תודה לה שזיכתה אותי בפרס הזה ובכל רגע ורגע אני זוכר למי אני שייך ולמה אני קיים, בשביל לשרת אותה.
התקלחנו וקלי חיפשה חולצה לשינה. אני עוד הסתובבתי במטבח כשהיא הופיע ורק חולצה לגופה, חולצה רשמית של מנצ'סטר יונייטד (משחקי חוץ, שחור-אפור).
"למה את לובשת את החולצה הזאת"
"זה מה שמצאתי, יש לך משהו אחר לתת לי?"
"יש בארון מיליון חולצות דווקא את זאת לקחת?"
"אסור לי ללבוש אותה?" שאלה (והיא יודעת שזו החולצה האהובה עלי)
"מותר לך הכל גבירתי, זה דווקא חמוד עלייך"
"אני יודעת שמותר לי הכל, הכל סובב סביבי, זוכר?"
"לא שכחתי לשניה גבירתי"
"חוץ מזה שאתה ישן עם החולצה האדומה שלך, לא?"
"כן ברור" עניתי "חולצה מס' 10 של הפועל"
"אז נוכל לשחק כדורגל?"
פינטזתי 5 שניות על מפגש הפסגה בין הפועל ת"א למנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות, והבנתי שמפגש הפסגה הזה יתקיים כנראה רק אצלי במיטה בעוד כמה שניות....
לפני 18 שנים. יום חמישי, 11 באוקטובר 2007 בשעה 6:08