רק היום הבנתי למה אני היחיד שמתנדב תמיד לעמוד רוב הזמן בשער בכדורגל, כי אני מזוכיסט. אני היחיד שמוכן לחטוף את הבומבות האלו מהכדור או לקפוץ ולהשתטח מתחת לרגלי שחקני היריב. היום נחתכתי מעל העין, שוב קפיצה מטורפת לרגלי שחקן יריב. מעניין מה תגיד קלי על הצעצוע השבור שלה...
קלי נכנסה כסערה לביתי, אני כבר מכיר את המבט הזה, פעם חשבתי שהיא עצבנית כשהיא ככה אבל היום אני יודע שזה מצב הרוח הקרבי שלה, כלומר, היום היא הדומית הקשוחה וכדאי שאני אציית ואתרפס בפניה אחרת אני אחטוף.
"לא שמת כלום על זה?" שאלה כשהיא בוחנת את העין הפגועה, "רק אלכוהול, אלילה" עניתי. קלי נתנה בי מבט זועף ופלטה "גברים..."
"תכף נלך לקנות משחה, אבל לפני זה אני רוצה שתלבש את זה" והוציאה שלושה מחוכים מהתיק "אני? אלבש את זה?"
"כן, מה יש? יש לך משהו מהיר יותר לקשור אותך? אין לי זמן לחבלים עכשיו וחוץ מזה נראה לי שזה יתאים לך" שני המחוכים המכילים חזיה ירדו מייד מהפרק "למרות שזה נורא יפה לך" גיחכה. נותרתי עם השלישי, זה שנראה כמו מחוך מימי הנרי השמיני ומרגיש כמו שכפ"צ מימי מופז הראשון. קלי סגרה עלי את המחוך בחוזקה וכשראתה שאני עוד מצליח טיפה לנשום סיננה "זה משוחרר מידי" ומיד הידקה את זה עוד יותר. שמעתי איך הצלעות שלי מתפוקקות ואת מולקולות האויר האחרונות בראותיי נפלטות החוצה בשריקה. "עכשיו זה טוב, תלבש משהו על זה ובלי תחתונים בבקשה אנחנו יוצאים לסיבוב" הוסיפה. "לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי "לסיבוב קטן" ענתה במהירות. היא היתה לבושה יפה תארתי לעצמי שאנחנו יוצאים לאנשהוא והתלבשתי בהתאם אם כי זה לקח לי מאוד לאט בגלל השכפ"צ, סליחה מחוך. כשיצאנו טפחתי על בטני מגחך "Bullet proof". "תנסה ללכת ישר אתה נראה כמו אחד שדחפו לו מקל בתחת". "אני מנסה, אלילה, אני רק מנסה לעשות מקום לקצת אויר" . "אל תתחכם, אנחנו רק בהתחלת הערב, עבד". את המילה "עבד" היא כבר אמרה בעברית. "מאיפה הבאת את זה אלילה?" תמהתי "עשיתי קצת מחקר, והוצאתי כמה מילים, ילד" גם את המילה ילד היא אמרה בעברית. ניסיתי להסביר לה שילד זה לא בדיוק המילה המקבילה ל- boy, לפחות לא במובן שהיא התכוונה אליו "אוקיי, אז אין לכם מילה מקבילה לזה?" שאלה תוך כדי שהיא דוחסת אותי לאוטו "לא, לא ממש" עניתי " נו טוב, שיהיה". היא כבר סיפרה לי שהיא נוהגת דיי מהר, יש לה גם אוטו כזה מיוחד ממש נדיר פה, אוטו עם גיר ידני והאגדה אכן נכונה, קלי היא נהגת שודים. לאחר נסיעה עצרנו בבית המרקחת וקנינו כמה דברים כולל משחה לעין שלי וחזרנו הביתה. "זהו?" שאלתי "לא הספיק לך?" ענתה בעצבנות. "לא, רק חשבתי שאנחנו יוצאים לאן שהוא"
"אתה באמת רוצה להשאר עם ההשפץ הזה עלייך?" שאלה תוך שהיא מנסה לחזור על המילה הצה"לית. "איך שאת רוצה, אלילה" "יש לי תוכניות אחרות בשבילך היום" אמרה.
כשניכנסנו היא הורתה לי מייד להתפשט, עזרה לי להוריד את המחוך וסימנה לי לשכב על הרצפה, על הבטן. לא לקח הרבה זמן עד שהבנתי את התפריט להערב, כשטיפות השעווה החמות הראשונות נחתו על ישבני. "אתה אוהב את זה נכון עבד?" "כן אלילה" צרחתי בקול חרישי.
קלי לא השאירה אף פיסת עור חשופה, היא כסתה את כולי בשעווה מהאצבע הקטנה ברגל עד הכתפיים וגם צחקקה כל פעם שצרחתי מכאב. לאחר שסיימה עם הגב הורתה לי להסתובב וכיסתה גם את הצד הזה שלי תוך כדי שהיא מקפידה להכאיב כמה שיותר איפה שבאמת הכי כואב. רק אני ידעתי שהכואב מכל עוד יגיע. הוא אכן הגיע הכואב מכל, הורדת השעווה משערות גופי. הנאתה גברה פי כמה כשהחלה לגרד ולמרוט לחלופין את השעווה מגופי וגם את שערות גופי. כשניסיתי לעזור וקילפתי קצת בעצמי חטפתי סטירה מצלצלת. "אתה לא רואה שאני נהניית? תעיף את הידיים שלך". בסופו של דבר היא הסכימה שאת מה שנותר אני אוריד במקלחת אבל לא יכלה להשאיר אותי לבד שם, אז היא הצטרפה....
הערב הסתיים בהתמזמזות מאסיבית ליד האוטו שלה, "בשבת אתה אצלי" אמרה ונסעה.
לפני 19 שנים. יום שבת, 27 במאי 2006 בשעה 8:52