"איך אתה מרגיש עם הכלובון", שאלה קלי היום כשהגעתי אליה, "התרגלתי" השבתי "עכשיו אני כבר ישן עם זה בסדר, לא מצויין, אבל בסדר" הוספתי. האמת היא שיש ימים שאני ישן מחורבן אבל אני פשוט לא מסוגל להגיד לה את זה. אני יודע שאם אני אומר לה שאני לא ישן עם זה טוב היא תורה לי להוריד את הכלובון, אבל משום מה אני מרגיש שאני אאכזב אותה. בסיבוב הזה אני כבר כמעט שבוע עם הכלובון. איך כשנכנסתי אליה הביתה קלי הורתה לי להתפשט ולרדת על הברכים. היא בחנה את הכלובון בהנאה, "זה כ"כ יפה עלייך".
"לך תביא את הקרם אני רוצה שתעסה לי את הרגליים". תוך כדי עיסוי דיברנו. היא חקרה אותי שוב לגבי מה אני אוהב, מה אני רוצה ומה אהיה מוכן לעשות בשבילה. היא נתנה לי לקרא קטע מתוך ספר שנקרא slaves. קטע מאוד מעניין של סאבית שמתארת מצב שבו הדום שלה בוחן את גבולותייה. הוא מספר לה שבכוונתו להשאיל אותה לדומית שהוא מכיר לזמן מסויים מבלי שהיא מכירה את אותה דומית או בכלל שמעה עליה לפני כן. היא מתארת איך מצד אחד עבר בה פחד מסויים אבל מצד שני היא היתה מוכנה לעשות הכל בשביל הדום שלה וכמובן שקבלה את הרעיון בהכנעה. הסיטואציה הזאת מעולם לא התקיימה ואותו דום לא העלה זאת שוב. היא מתארת מצבים שונים בהם הדום העלה רעיונות ובסופו של דבר לא ביצע. מצד אחד היא כבר כ"כ היתה מוכנה לעשות את זה בשבילו שהיא פשוט כבר ציפתה שזה יקרה ואפילו ייחלה לזה וזה מעולם לא קרה. היא גם מתארת איך שהדום שלה מתגאה בה ואומר שהיא סאבית מושלמת בעוד היא מרגישה שהיא ממש לא ויש עוד המון להשתפר, הרגשה שמבלבלת אותה מאוד.
אני לא אספר את כל מה שקראתי, כי לא את הכל אני זוכר, ובכלל, מה זה קשור עכשיו?
סיפרתי לקלי על ליידי של, על כל השתלשלות ההכרות ביננו ומה היא רוצה ממני וקלי האזינה בשתיקה. כשסיימתי היא חייכה ואמרה שאני משוחרר לעשות מה שאני רוצה. "זה חשוב שתנסה דברים חדשים שאני לא יכולה לתת לך, אני לא יכולה לעצור אותך, אני יודעת שאתה מחפש בת זוג ואני רוצה שתהיה מאושר" אמרה "אל תדאג, זה לא יפגע בי, ולא בקשר שלנו, אתה יקר לי מידי בשביל שמשהו כזה יהרוס, ההפך, אני רוצה שתעשה את זה ואני תמיד אתמוך בך. אני רוצה שתגיע למה שאתה רוצה מתוך בחירה, אם תבחר לחיות איתנו זה יהיה בגלל שאתה רוצה, לא מחוסר ברירה או מתלות, בגלל שאתה באמת רוצה לשרת אותנו ולהיות שלנו" היא הביטה בי במבט מתוק, כולה מחוייכת וידעתי שאני בבית.
היא נישקה אותי ארוכות וליטפה את הכלובון, הכליאה נתנה את אותותיה, "אני אוהבת לראות אותך ככה, רעב" חייכה "ככה אני יכולה לעשות איתך מה שאני רוצה" צחקקה וליטפה את הכלובון "קשה לך?" שאלה, "מאוד קשה אלילה, אני כבר לא יכול להחזיק מעמד" לחשתי מתוך תקווה שהיא תגאל אותי מייסוריי "נפלא" צחקקה "כמה שאתה רעב..., אני רוצה שתשאר עם זה עוד כמה ימים" הסתכלתי עליה במבט מיואש ונכנעתי "כן אלילה, אני אחזיק מעמד עוד כמה ימים".
"ילד טוב" לחשה, נצמדה אלי ונישקה אותי ארוכות "לך עכשיו".
לפני 19 שנים. יום שבת, 17 ביוני 2006 בשעה 6:57