Bleed like me...

"אתה רעב?" שאלה קלי בטלפון "לא" עניתי "אכלתי לא מזמן", "אני רעבה, מתה", "אני אכין ארוחה כשתגיעי" "בשבע וחצי אני אצלך" הורתה.
קניתי כמה דברים בסופר בדרך מהעבודה הביתה וכשהגעתי היא חיכתה לי ליד הדלת, היא שמחה מאוד לראות אותי, התנשקנו ונכנסנו הביתה. איך שנכנסנו היא הורתה לי להתפשט ולהכין לה ארוחת ערב.
"עכשיו תספר לי הכל, עד הפרט הכי קטן, מה בדיוק עשית איתה?" קלי תפסה כסא והתיישבה מאחורי עם רגליים פסוקות. סיפרתי לה הכל מחדש, תוך שאני קוצץ את הסלט, החל מההכרות שלי עם ליידי של ועד ארועי סוף השבוע האחרון, הכל, את כל הפרטים הקטנים, לא שכחתי ולא הסתרתי אף פרט, לא היה לי מה להסתיר וגם לא רציתי להסתיר, רציתי שקלי תדע הכל.
הראתי לה את הסימנים שעוד נותרו על גבי תארתי בפניה בפרוט את האביזרים שליידי של השתמשה בהם עלי, הכל.
הייתה לי הרגשה שקלי מקנאה, למרות שעודדה אותי לנסוע ואמרה שזה בסדר מבחינתה וחשוב לה שאני אתנסה בדברים אחרים. יום לפני כן היא אמרה לי בטלפון שהיא רוצה לבלות איתי יותר ושנעשה עוד דברים ביחד, דיברה על טיול וקמפינג, על סופשבוע איפשהוא ובכלל לבלות איתי יותר, הבנתי שהיא מרגישה קצת מאויימת.
כשסיימנו לאכול, התיישבה קלי על הספה בסלון והורתה לי לרדת על הברכיים לפנייה. היא לטפה את ראשי, בחנה את הכלובון, ולטפה את אשכי המבצבצים. היא נשקה אותי וצבטה את פטמותיי בחוזקה. התנשקנו ארוכות והתחננתי בפניה שתשחרר אותי מהכלובון "אני רוצה אותך" לחשתי לה. "אתה גמרת בשבת, אתה לא תגמור שוב לפחות עד סוף השבוע וגם אז אולי נראה, הכלובון נשאר עלייך" "בבקשה אלילה" התחננתי. שום דבר לא עזר היא פטרה אותי בתנועת יד "בשום אופן לא, אני רוצה שתהיה רעב, מאוד רעב"
"אני חייבת להודות שבשבת בערב כשלא היית פה חשבתי על זה שאתה עם מישהי אחרת וזה קצת הטריד אותי וקצת קנאתי. אני יודעת שלא הייתי צריכה לקנא, לא חשבתי שזה יקרה לי, כנראה שאתה באמת יקר לי. קינאתי כי אני רוצה שתהיה רק שלי" אמרה "ממש לא תכננתי את זה" הוסיפה. היא הוציאה מהתיק כיסוי עיניים וכיסתה את עיני ענדה את הקולר לצווארי וגררה אותי לעבר הכורסא ממול. קלי השעינה אותי על הכורסא כשאני על ברכי ולחשה באוזני "לא חשבת שאני אעניש אותך על זה, גם אני לא, מסתבר ששניינו טעינו" מילותיה היכו בי, הטון שלה היה קר וקשה, היא נפגעה ואני הולך לשלם על זה ביוקר.
"פסק את רגלייך" פקדה "אתה זוכר שאמרת לי שעדיף שאני לא אעשה הפסקה בין סדרת הצלפות אחת לשניה?" "כן אלילה" נדתי בראשי, "החלטתי לשנות את הטכניקה שלי, ניסיתי את זה בשבת על סטייסי והיא אמרה שזה ממש מצויין, אני פשוט לא מפסיקה, אין מנוחות ואין הפסקות" הנהתי בראשי בהכנעה, לא ממש הבנתי למה היא התכוונה כשאמרה בלי הפסקות. היא לא חיכתה, את מה שהבטיחה היא קיימה. ללא היסוס היא ירדה עלי במכות רצח עם הקיין, היא לא הפסיקה, הצלפות רצופות חזקות במקומות שהיא יודעת שאני רגיש להם, המקומות הכי כואבים. קלי דילגה על הישבן, הוא לא עניין אותה, היא כוונה לחלק הפנימי של הירכיים ובחלק התחתון של הישבן, הצלפות מונוטוניות, מהירות וחזקות. לא הצלחתי לעמוד ישר והתקפלתי, כל פעם שהתקפלתי היא תפסה אותי בקולר בפראות והחזירה אותי למקומי כל זאת מבלי להפסיק להצליף בכל תנוחה שהתקפלתי היא מצאה מקום יותר כואב להצליף בו "שלא תעיז לזוז" סיננה. ההצלפות נמשכו שעה ארוכה, ללא רחמים, ככל שצרחתי יותר וככל שהתקפלתי יותר כך הצלפותיה גברו בקצב רצחני. "אל תתנגד, אתה יודע שאני אנצח" הרימה את קולה כשניסיתי להסתיר את ירכיי בידי, ראיתי שהיא נהנית, פשוט היתה בהיי, אבל הכאב היה חזק מנשוא, נשברתי, בקשתי ממנה להפסיק, התחננתי, היא לא הפסיקה "בבקשה, אני מתחנן זו לא מילת בטחון" אמרה, "אל תתנגד אתה יודע שאני אנצח" סיננה, נשברתי, בפעם הראשונה בחיי אמרתי את מילת הבטחון, באותו רגע גם פרצתי בבכי, בגלל הכשלון, הכשלון שלי להחזיק מעמד ולעמוד בכאב שקלי נתנה לי, הכשלון שלי בכך שגרמתי לה להפסיק, שהיא לא נהנתה עד הסוף, הכשלון שלי לספוג את הכאב. היא השכיבה אותי על הרצפה נשכבה מעלי ולחשה "אני אוהבת אותך..." קלי חיבקה אותי חזק ואני בכיתי כמו תינוק "אני שמחה לדעת שאתה מסוגל להגיד את מילת הבטחון שלך, עכשיו אני בוטחת בך" היא קרנה מאושר, אני הייתי בהלם טוטלי. תחשות ורגשות שטפו אותי ברגע אחד, שרף לי בכל הגוף אבל הייתי מאושר. למרות שהיתה אכזרית אלי, יותר מאי פעם, שמחתי, ידעתי שהיא נהנתה. הרגשת הכשלון בשליפת מילת הבטחון דכאה אותי, אבל קלי רצתה להביא אותי למקום הזה, היא בחנה אותי והשיגה את מה שרצתה. הרגשתי מובס אבל מאושר באותה מידה, נכנעתי לה.
קלי הורתה לי לשכב מתחתייה בעודה יושבת על הספה הניחה רגל אחת על פני ואת הרגל השניה על הכלובון. ליקקתי את כף רגלה ומצצתי כל אצבע כמו שהיא אוהבת. כך היא שיחקה איתי שעה ארוכה מועכת את פני ואת אשכי ואת איברי הכלוא ואני מלקק את רגליה.
קלי שלפה את המפתח מתיקה והורידה את הכלובון מעלי. היא לטפה את אברי והעמידה אותו תוך שניות, זקוף וגאה. היא צחקקה קלות "אני אוהבת את הזיין היפה שלך" "תודה אלילה" לחשתי בתחינה, מאוד רציתי שהיא תמשיך שתגע בי עוד, שתרשה לי לגמור. כל גופי היה תחינה. היא ראתה את זה, חייכה והמשיכה להשתעשע בצעצוע שלה במשך דקות ארוכות ואז הורתה לי להרכיב את הכלובון מחדש. הבטתי בה בייאוש תוך נסיון להחזיר את האיבר הסורר למקומו. כמובן שזה היה נסיון כושל.
"רד על ארבע" הורתה. לאחר שלושים-ארבעים הצלפות חזקות ומהירות על הישבן חזר האיבר הסורר לקוטנו המקורי ומייד נכלא בכלובון. קלי צחקקה להנאתה.
כשיצאה את ביתי ירדתי על ברכי ונישקתי את רגלייה, קלי חייכה ולטפה את ראשי "עבד טוב" אמרה בשביעות רצון "תלווה אותי לאוטו".
לא ממש הצלחנו להפרד, שעה ארוכה התנשקנו ליד האוטו שלה.
"תחשוב טוב מה אתה רוצה לעשות ביום הולדת שלך, בשבת אבוא לישון אצלך ונבלה את יום ראשון ביחד. אפשרות הבחירה היא שלך, תנצל את ההזדמנות הזאת, לא יהיו לך עוד הזדמנויות כאלה", חייכה ונסעה.
צפיתי במכוניתה המתרחקת, כול גופי בער, בקושי הצלחתי לחזור לבית בגלל ירכיי המנופחות.
נפלתי למיטה תשוש, מאוהב....ומבולבל...