טוב, אז אני חייב לכם שבוע, אני יודע בעצם יותר משבוע...
אז היתה לי יומולדת, 40, כן, אני זקן נורא ואני מחכה למשבר שיגיע. כל פעם שנדמה לי שהוא מגיע מסתבר שטעיתי. אולי בשבוע הבא.
היה לי שבוע לתכנן את יום ההולדת שלי. קלי הורתה לי לחשוב על משהו שאני רוצה לעשות ביום הזה. המחשבות בראשי התרוצצו כל השבוע. "אם לא תחשוב על רעיון משלך אני עוד אמציא בעצמי ואתה לא ממש רוצה שזה יקרה" אמרה. דווקא זה נשמע לי דיי מבטיח, למה לא בעצם? חשבתי לעצמי, שתמציא בעצמה, אני הרי חובב הפתעות מושבע והיא יודעת את זה, אני אף פעם לא רוצה לדעת מה יקרה, שתפתיע !
דבר אחד ידעתי, אנחנו חייבים לעוף למקום יותר קריר ביום ראשון, אולי לים או סתם להסתובב בעיר או לנסוע להרים, בשבת בערב בטח אקבל ממנה טיפול מיוחד...
"אתה צריך להגיד לי מה אנחנו עושים, אתה יודע, אני צריכה להתארגן" נזפה בי בטלפון שעתיים לפני שהיתה מתוכננת להגיע. "אין לי מושג אלילה, נקום בבוקר ונחליט" "אתה מתחיל לעצבן אותי עם חוסר ההחלטיות שלך, או שתחליט תוך חמש דקות או שאני אחליט בעצמי" כמובן שנעשה מה שהיא רוצה ודווקא רציתי שהיא תחליט, אני ממש לא מאלו שחוגגים את ימי ההולדת שלהם ובטח שלא את יומולדת ה- 40. נראה היה שהיא רצתה להחליט וידעה שאני לא מסוגל להחליט בעצמי. חוץ מזה, רציתי שהיא תפתיע אותי, והיא הפתיעה.....
דפיקה חזקה נשמעה בדלת בעודי מכין את ארוחת הערב, קפצתי מייד, רצתי ופתחתי את הדלת שם היא עמדה, עם חיוך מתוק בסרבל ג'ינס ונעלי התעמלות "יומולדת שמח" קפצה עלי ונשקה אותי. "זה מחר" הרגעתי אותה "אני יודעת טיפש ואנחנו נחגוג את יום ההולדת שלך כל הלילה". שמתי לב שהיא באה בלי כלום, תיק קטן וזהו, בלי מזוודות ובלי תיקים ענקיים, ככה פשוט.
אכלנו ארוחת ערב ודיברנו. החלטנו, קלי החליטה, שאנחנו נוסעים למוזאון המדע והחלל באוקלנד.
"הא?" אמרתי, מילה שאומרת המון בשפה שלי "אתה יודע כבר שאני חננה שאוהבת כוכבים וגלקסיות לא?" "כן, זה דיי מסתדר עם הכוכבים שאני רואה כל פעם שאני פוגש אותך" עניתי בחינניות רדסלית אופיינית. "יש לך מזל שיש לך יומולדת" חייכה במתיקות "עכשיו תתפשט אני רוצה לפתוח את ה"מתנה" שלך.
לאחר ששחררה אותי מהכלובון שאלתי אותה אם היא מתכוונת להכנס בי הלילה.
"לא ידעתי שזה מה שאתה רוצה" אמרה בתמימות "לא טרחת להודיע לי" הוסיפה.
"אבל, אבל אלילה..." מלמלתי "שום אבל" נזפה בי "אם אתה רוצה משהו תבקש, או יותר נכון תתחנן" חייכה, "אבל לא הבאת כלום" תמהתי "נכון, כי חשבתי שלשם שינוי ביום הולדת שלך נעשה משהו אחר..." חייכה במסתוריות. "אתה רוצה שנסע לביתי ונביא את הציוד?" שאלה, "הא, לא, את צודקת אלילה, אפשר לוותר על זה היום"
והיא צדקה במקום סשן שלא מהעולם הזה או איזה תרגיל חדש שלמדה היא שחררה אותי מהכלובון ופשוט הזדיינו כל הלילה.
בבוקר נסענו למוזאון המדע החלל.....
האמת שנהנתי מאוד, אני בעצמי חננה לא קטן...
הדרך לשם פשוט מקסימה, דרך הגבעות המקיפות את כל ה- bay-area הירוקות בחורף והופכות להיות זהובות בקייץ, כשעצים ירוקים מנקדים אותן בכתמים ירוקים עזים ונחלים כחלחלים חוצים אותם מידי פעם.
בשיא אחת הגבעות ניצב המוזאון ובו מצפה כוכבים, צופה על כל המפרץ כשאוקלנד וברקלי מונחות מתחתיו.
המוזאון בהחלט מעניין אפילו מעניין מאוד. כמובן שלא הפסקנו להתבדח על חשבון אחרים שם. למשל, אותו מדריך שהכניס אותי לתא הטייס של אחת החלליות הראשונות, תא מאוד קטן והחל להסביר לי על המכשור השונה עד שהגיע לשואב האבק שבעצם תפקידו לשאוב את השתן של האסטרונאוט....
"אנחנו לא רוצים להתרטב בשתן נכון?" שאל "למה זה דווקא יכול להיות נחמד" עניתי וקלי התפוצצה מצחוק. "נכון שהתא הזה קלסטרופבי?" שאל "הממ עניתי, הוא יכול להיות יותר קטן עניתי, ואתה יכול גם לקשור אותי אם אתה רוצה, גם גאג יהיה נחמד" הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו וקלי צחקקה מאחור.
קלי לא הפסיקה לעשות לי טיזינג, פעם הורתה לי להתכופף ולקשור לה את הנעליים, פעם נתנה לי פליק בביצים, דחפה לי ידיים למכנסיים ובכל הזדמנות הניחה עלי את רגלייה.
היה יום בהחלט כייפי, "אתה משוחרר עד להודעה חדשה" הודיעה לי "אתה יכול לאונן כמה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה, את המתנה שלך תקבל ביום שלישי" הבטיחה...
לפני 19 שנים. יום רביעי, 5 ביולי 2006 בשעה 7:13