חזרתי, עוד לא ממש סיימתי להתארגן. הגעתי בלילה, קלי אספה אותי משדה התעופה. יש לי המון מה לספר, אלו היו 10 ימים מדהימים, הייתי גם קצת ילד רע ואני הולך לסבול מאוד בשלושה שבועות הקרובים, אבל את זה נשאיר לאח"כ.
דבר אחד עוד לא הספקתי לכתוב, על הדרך לשדה התעופה....
ארזתי את התיק ונסעתי לקלי, השארתי את הרכב אצלה ונסענו לשתות משהו. קלי אמרה שהיא תתגעגע אלי מאוד והשאירה הוראות אחרונות "מותר לך לשחק, אבל בשום אופן לא לגמור, ברור?"
"כן אלילה" עניתי. היא הורידה ממני את הכלובון "אתה משוחרר במהלך הנסיעה".
דיברנו ושתינו קפה ונסענו לשדה התעופה. החננו את המכונית וקלי הורתה לי במפתיע לעבור למושב האחורי.
היא הצטרפה אלי והתמזמזנו קשות. בסופו של דבר היא שלפה את הזין שלי ושיחקה איתו "אני אתגעגע לצעצוע שלי" חייכה. אני כבר הייתי על סף עילפון, שבוע שלא גמרתי, והיא כל הזמן מגרה אותי ומביאה אותי אל הסף ולא נותנת לי לגמור. התעללות אחרונה לפני הנסיעה, דקה לפני העליה למטוס, לא מפספסת אף שניה.
"אני גומר" צרחתי "תגמור" היא חייכה וצבטה את פטמותיי "תגמור עכשיו" היא הרימה את חולצתי ושפשפה את אברי בחוזקה. שפכתי הכל, כל מה שהצטבר בי במשך שבוע, על בטני, על מכנסי. קלי היתה מרוצה היא כיסתה את אברי בתחתוני והורידה את חולצתי על בטני הרטובה "עכשיו אתה מוכן לטיסה" חייכה "ככה? אני כולי רטוב" התחננתי "זה יתייבש" היא חייכה "חוץ מזה, רצית לגמור, לא?" שוב היא מבלבלת אותי, היא מנצחת בכל קרב.
אספתי את עצמי, היא זרקה לי ריבוע של נייר טואלט "תנגב בזה" כמובן שזה לא הספיק, אבל זה גם היה משהו.
התנשקנו ופניתי לטרמינל, בוסטון וניו יורק, הנה אני בא...
לפני 19 שנים. יום שלישי, 15 באוגוסט 2006 בשעה 6:09