אז היום היה היום הגדול. טוב לא כזה גדול, אבל יום כזה שבו הייתי צריך להיות ממש מאורגן, לאסוף את כל הטפסים ולהכניס לתיק, להדביק את התמונה למקום, את שובר התשלום לא לשכוח ואת הדרכון גם. עליתי על האופניים ודהרתי לשגרירות ארה"ב להאריך את הויזה.
לרכב על אופניים בת"א זה לא תמיד פשוט, נדרסתי כמעט 3 פעמים, קיללתי המון אדיוטים והיה חם.
בשגרירות ביליתי שעתיים, לא נורא, חשבתי שזה יקח יותר זמן. אגב, יש לכם ד"ש משלמה גרוניך, הוא היה אחרי בתור.
משם דהרתי לפגוש את ד' לארוחת צהריים. ד' היא האקסית המיתולוגית שלי (מי שמכיר יודע). בדרך עצרתי באלנבי בחריקת בלמים באיזשהיא חנות וקניתי באופן ספונטני חולצה של הפועל (מזוייפת בעליל) בה הבחנתי בזוית העין תוך כדי דהירה. ישבתי עם ד' אכלנו ושתינו קפה (היא שתתה תה) ודיברנו במשך המון זמן, סגרנו כמה דברים לא סגורים וסוף סוף לאחר הרבה זמן הרגשנו שוב נינוחים. היו המון דברים שנותרו לא ברורים המון זמן, קצת כעסים והסברים שסוף סוף הצלחתי לומר בצורה קצת יותר ברורה.
דרכתי על חרא, ידעתי שזה יקרה, חשבתי שזה יקרה יותר מהר, והנה זה קרה אחרי שבוע וחצי בארץ. הפעם האחרונה שדרכתי על חרא היתה לפני שנתיים בערך, גם בארץ. זה אומר משהו, לא?
לפני 19 שנים. יום רביעי, 18 באוקטובר 2006 בשעה 19:11