לקחתי אותן לשדה התעופה. קלי וסטייסי נסעו לסן דייגו והשאירו אותי פה. יש להן הרבה חברים שם והן הולכות לכייף כמו גדולות. ים, מסיבות וכו. אני נשארתי פה. אני עדיין משלם על כל יום שביליתי בארץ אני אפילו לא מעז לבקש יום חופש.
הן הגיעו אלי והשאירו את אחת המכוניות שלהן אצלי. לשדה נהגתי כרגיל, אני הנהג והן מאחור. בדרך חטפתי סטירה (ראו בפוסט הקודם) ובד"כ שתקתי אלא אם כן פנו אלי בשאלה. אני כבר רגיל לשתוק כשהן מדברות, גם אם יש לי משהו להגיד אני אף פעם לא אומר אלא אם פנו אלי. בכלל, אין לי מה להתערב בשיחות שלהן, זה שלהן, אני רק הנהג.
כשהגענו קפצתי מהאוטו לפתוח לקלי את הדלת, לדלת של סטייסי לא הגעתי בזמן כרגיל. אני כבר הבנתי את השיטה, סטייסי בכוונה יוצאת מהאוטו ולא מחכה שאפתח לה את הדלת, היא יודעת שאין לי סיכוי להגיע בזמן, עכשיו אני גם יודע את זה ואני כבר לא לוקח ללב, למרות המבטים העצבניים שהיא שולחת לי. אני יודע שהיא משחקת בי ועושה לי את זה בכוונה. אז אני מתרכז בקלי, פותח לה את הדלת בזמן, קד את הקידה ומושיט לה את היד.
הוצאתי את המזוודות והנחתי אותן על המדרכה. התנשקנו וחיבקתי גם את סטייסי שלחשה לי שאני מתוק.
קלי לחשה לי שאני משתפר ושבסוף אני אהיה עבד למופת, אולי רצתה לשפר את הרגשתי לאחר הסטירה שהעיפה לי. אני בכל מקרה למדתי את הלקח, אני מרגיש שהיא ממש מכניעה אותי והערצתי אליה רק הולכת וגוברת, אני מרגיש שהאילוף שלה עובד.
אז נשארתי לבד פה, עדיין לא החלטתי מה אני עושה בסוף השבוע. יש מאנצ' בסן פרנסיסקו בשבת בצהרים, המאנצ' של SOJ. אולי אלך, אם אקום בזמן, יש גם מסיבה בערב, קצת מוזר לי ללכת לבד.
בראשון יש שעור על CBT, קלי קצת שחקה ברעיון לשלוח אותי בתור מודל כי למרצה אין מודל מתאים. לא יודע אם אני רוצה ללכת לשם לבד. קלי לא חייבה אותי.
בקשתי שהיא תתקשר כשהן נוחתות, קלי התקשרה הרגע.
אוףףף אני כבר מתגעגע....
לפני 19 שנים. יום שישי, 10 בנובמבר 2006 בשעה 5:38