היה לי קצת זמן השבוע, בלילות כלומר. אני עדיין ממשיך לעבוד כמו חמור אבל הלילות שלי השבוע היו בודדים.
החורף פה לא ממש התחיל, הימים נפלאים, השמש זורחת אבל קר. בלילה כמעט קפוא. כבר שלושה שבועות ככה.
את הלילות האחרונים אני מבלה בשיטוטים באינטרנט לפני שאני הולך לישון. קצת בפורום של הפועל וקצת באתרי בדס"מ.
באחד משיטוטי נתקלתי בתמונה מוכרת, מציצה אלי מתוך חליפת לטקס צמודה, אחרי שההלם קצת עבר נכנסתי לאתר שלה שנמצא בבניה, כן, גם רבקה הפכה למלכה בתשלום....
הרהרתי קצת ברבקה, מידי פעם אנחנו מחליפים כמה מילים במסנג'ר, לא יותר מידי. היא קצת קרה, ממעטת במילים. ניסיתי לחפש את הסימנים, האם היא תכננה את זה כבר אז? האם היא רצתה לבדוק אם אני מסוגל לחיות בסגנון החיים הזה שהיא תכננה לעצמה? האם היא ידעה אז שזה מה שהיא רוצה לעשות?
אולי, אני לא יודע. אני גם לא יודע אם יהיה זה רעיון טוב לשאול אותה.
הצצתי קצת באתר ויש שם כמה תמונות שלה, זו היא. זה מוזר לי.
גם שדיבה, הדומית הראשונה שהיתה לי כאן היא מלכה בתשלום. גם אז לקח לי זמן להבין שהיא עוסקת בזה ממש. אני לא ממש מבין למה הן רצו אותי ומה הן רצו ממני בדיוק. את רבקה אני ממש לא מבין היום, אז היא חפשה בן זוג, לא נראה לי שהיא ממש מחפשת אחד כזה. תעלומה.
קלי שאלה אותי אם זה מטריד אותי. אמרתי לה שלא ממש מטריד, רק שזה מוזר לי. בעצם גם היא העלתה את הרעיון הזה לא מזמן אולי גם היא בודקת את הכיוון הזה איתי.
יום אחרי היא שוב שאלה אותי על זה, היא שאלה אם זה מטריד אותי העניין הזה של מלכה בתשלום. אמרתי שממש לא, ההפך, אני מאוד מכבד מלכות בתשלום ואפילו חשבתי פעם ללכת פה לאחת, חוץ מזה שככה התחלתי את דרכי בעולם הזה. התשובה היחידה שלה לנושא היתה "רשמתי לפני".
יום אחרי זה היא התקשרה להודיע שהיא באה לבקר אותי. הרגשתי חרא כל השבוע ונתתי לה להרגיש את זה יפה מאוד. היא הבהירה לי שהיא לא כועסת עלי אלא יותר כועסת על עצמה. מכיוון שהיא יודעת איפה אני נמצא ובכל זאת מעמידה אותי במצבים בלתי אפשריים. זה קצת עודד אותי ושמחתי על הביקור הצפוי.
שעה לפני המועד היא צלצלה לבטל. היא לא מספיקה כלום ואין לה זמן.
כל מה שהרגשתי לפני כן חזר אלי. שוב הרגשתי מיותר ומקומי בשרשרת המזון ירד ממקום ראשון למקום חמישי. בקצב הזה בשנה הבאה אני אשחק בלאומית וזה ממש לא משמח אותי.
שוב המחשבות המחורבנות על הקשר ולמה בעצם אני צריך לעזוב את הכל.
שעתיים אחרי זה היא תפסה אותי במסנג'ר ואמרה שהיא מצטערת שהיא לא יכלה להגיע. היא שאלה אם היא יכולה להגיע מחר. אמרתי לה שמחר זה יהיה מאוחר מידי כנראה. אמרתי את זה מתוך תסכול ועצב והיא קצת נבהלה. אמרתי לה גם שאני לא חושב שאלך איתה למסיבת הכריסטמס הקינקית בסוף השבוע. כנראה שהבהלתי אותה, האמת שהבהלתי קצת את עצמי. דיברנו קצת והיא הכריחה אותי להוציא קצת ממה שהיה לי והרגשתי קצת יותר טוב.
למחרת היא שוב הודיעה לי שהיא מגיעה.
ואז שוב התקשרה לשאול אם בעצם אולי עדיף שאני אבוא אליהם כי סטייסי וג'יי יהיו. כמעט סרבתי, הייתי קצת מאוכזב, רציתי להיות איתה לבד. בסוף הסכמתי.
בילנו ערב שלם ביחד, כולנו, כל "המשפחה" כולל הילדים, עץ האשוח נראה יפה מאוד, הם קישטו אותו בלעדי. בסוף הערב קלי ליוותה אותי לאוטו.
ישבנו באוטו ודיברנו, אמרתי לה שאני מבולבל ושאני לא בטוח שהקשר הזה יעבוד, בכינו כמו ילדים, התחבקנו והתנשקנו. "אתה תראה שזה יצליח" היא אמרה "תן לי להראות לך את הדרך".
לפני 19 שנים. יום שבת, 9 בדצמבר 2006 בשעה 6:58