קמתי עייף מאוד, לא יודע למה. היתה לי נסיעה מתוכננת עם עוד שני חבר'ה מהעבודה לסן פרנסיסקו לפגישות. בקושי סחבתי את עצמי. ידעתי שזה יהיה יום ארוך וגם קבעתי עם קלי אצלי בבית בערב, לא הייתי בטוח מתי בדיוק אגיע. הגענו למקום וחיפשנו חניה באחד ממגרשי החניה הרב קומתיים. נעמדתי מאחורי מכונית אחרת שחיכתה למכונית אחרת שתצא מחניה. פתאום היא תפסה רוורס ונכנסה בי בדלת ובכנף הקדמית. לקח לי זמן להבין מה קורה ועד שצפרתי ודחפתי את ההילוך לרוורס כבר היה מאוחר מידי. אני לא רגיל לצפור פה. בפעם האחרונה שצפרתי זה היה בארץ. אני רגיל לפיאסטות, הצופר נמצא על ידית בצד, 15 שנה אני לוחץ על הצופר בידית בצד שמאל, באוטו הזה הצופר בהגה, לקח לי זמן להזכר, אינסטינקטיבית אני מושיט את היד לידית. בום טרח. האישה לא הסתכלה אחורה ולא ראתה אותי, החלפנו פרטים. תאונה ראשונה באמריקה.
עבר יום ארוך, פגישות, שיחות, אפשרויות חדשות. בדרך חזרה פקקים איומים על ה- bay bridge. השעה כבר היתה מאוחרת, קלי כבר היתה בביתי וראתה את המתנה שהכנתי לה על השולחן לולנטיינז דיי. "אני לא פותחת, אני רוצה שתתן לי אותה אישית, ככה צריך"
"את צודקת אלילה, אני מתנצל, נתקענו פה"
"זה בסדר, ידענו שלא בטוח שתספיק להגיע, ואני חייבת לחזור הביתה, נפגש ביום ראשון בשעור מחטים"
הרגשתי רע, ראיתי את קלי השבוע פעם אחת בקושי, בארוחת צהרים ועכשיו פיספסתי אותה. הבנתי שאין ברירה ויש לה דברים אחרים לעשות בחיים חוץ מלחכות לי. החלטנו להסתובב במרכז ברקלי ולאכול משהו. אחרי הארוחה החלטנו לשוטט קצת בעיר ונכנסנו לחנות דיסקים ענקית. קניתי דיסק שחיפשתי המון זמן ב- 2$ ונכנסנו לאוניברסיטה. מאוד יפה שם בלילה, גם ביום, אבל בלילה המקום פשוט מקסים. הסטודנטים שועטים מכל פינה גם בשעות מאוחרות. טיילנו קצת בין הבנינים המפוארים ועשינו השוואות. חזרנו לעבודה אספתי את הדברים וחזרתי הביתה.
קלי עשתה לי קצת סדר בדירה וקצת ניקתה במטבח. התקשרתי אליה והתנצלתי שוב. "זה בסדר חמוד, ראית שניקיתי קצת?"
"כן אלילה, לא היית צריכה, את יודעת שזה עושה לי רע כשאת מנקה"
"אני יודעת, לכן אני מנקה, דיברנו על זה שהדירה שלך צריכה להיות מצוחצחת תמיד נכון?"
"כן אלילה, לא הספקתי השבוע"
"מה העונש המתאים ביותר לדעתך?"
"לא יודע אלילה, אני לא יכול לבחור עונשים לעצמי"
"שאלתי שאלה, תענה"
"לא יודע אלילה, אולי הצלפות עד זוב דם?"
"אתה עשוי להנות מזה"
"לא יודע אלילה, בחיי, אני לא יודע לבחור עונשים"
"אתה לא בוחר, אתה מציע את העונש המתאים לעבירה ואתה אמור להציע עונש שאתה לא תאהב במיוחד"
"אני עלול להנות מכל עונש שעולה לי בראש עכשיו אלילה"
"נענשת מספיק בכך שלא תראה אותי היום"
"זה נכון אלילה"
ולא דיברנו על זה שוב. העונש הכי גרוע שהיא יכולה לתת לי הוא לא לראות אותה או לתת לי הרגשה מחורבנת שפישלתי או אכזבתי אותה. כשהיא רוצה היא עושה את זה מצויין.
עכשיו אני צריך לחכות עד יום ראשון לשעור מחטים, אני צריך להחליט האם אני רוצה שיום ראשון יגיע הכי לאט שאפשר בגלל שעור המחטים או שיגיע כבר כדי שאוכל לראות אותה שוב....
כמובן שאני רוצה שיגיע כבר יום ראשון....שתתקע בי מחטים, אולי אני אוהב את זה....העיקר לראות אותה שוב.
לפני 19 שנים. יום שישי, 16 בפברואר 2007 בשעה 5:42