שבוע עבר מאז שהייתי עם קלי ממש. נפגשנו לארוחת צהריים פעם אחת ופעם אחת פספסתי את ההזדמנות לערב שלם איתה. אני מוצא את עצמי משועמם בשעות הקטנות של הלילה ואני לא ממש מסוגל ללכת לישון מוקדם.
אני מוצא את עצמי מטריד חברים, את חלקם אני מטריד כשהם בעבודה (הפרשי שעות אתם יודעים) חלקם מנסים ללמוד למבחנים.
אתמול תפסתי את מישל במצב של "לא עושה כלום" והתחלתי להטריד אותה.
"מצ'עמם לי"
"בוא תנקה לי את הבית"
"לא רוצה, אני בקושי מנקה את שלי"
בסוף הגענו לפשרה, שש בש.
הייתי שאנן, במשחק הראשון היא נצחה אותי מרס טורקי.
ביקשתי עוד אחד, גם זה כמעט נגמר במרס טורקי. היא מביאה את הדובלים בדיוק ברגעים הנכונים מה שמוכיח שנשים מסוגלות לכשף גם קוביות וירטואליות או שכל העניין בלגלגל את הקוביות מתחת לבית השחי מקורו באמונות טפלות לגמרי. זוהי ההוכחה הניצחת לזה.
מצד שני, זוהי הוכחה לתאוריה שהעלתי לפני שבוע בערך, שהקוביות הולכות עם זה שיותר טוב. משום מה קוביות וירטואליות יודעות לעשות את זה כמו הקוביות האמיתיות, לדעתי זה מפחיד, ממש מדע בדיוני.
בשלישי הייתי קצת יותר טוב וכבר הייתי בדרך לנצחון כשברוחב ליבי פתחתי כמה כדי שיהיה מעניין. היא ניצחה אותי שוב.
גם את הרביעי היא נצחה. ביקשתי עוד אחד. את האחרון הפסקנו באמצע כי מישהו בא לבקר אותה. השעה היתה כבר שלוש בלילה, הטרדתי את ט' עוד קצת לפני שנכנסתי למיטה לקרא.
אבל לא התייאשתי, אני מזמין את מישל מעל במה זאת לעוד משחקים, בסוף אני אנצח, מתיישהוא.....או שאני פשוט צריך להתרכז בדברים שאני טוב בהם...
לפני 19 שנים. יום ראשון, 18 בפברואר 2007 בשעה 23:50