Bleed like me...

פתאום אני לבד, כבר שלושה ימים לא ראיתי את קלי, בעצם יומיים וחצי. זה נראה לי כמו נצח. אסור לי לגעת בעצמי כל תקופת האילוף. למדתי לחיות עם זה. אני גומר רק בנוכחותה ובהוראתה וגם אז בד"כ אני לא עושה את זה בעצמי. אני כבר לא זוכר איך מאוננים. אני מנסה לא לחשוב על זה. התרגלתי שכשמייד כשאני מגיע הביתה אני פוצח בסידור הבית. מבשל, מנקה, מסדר, מבריק עוד איזה פינה. את המשימות שלי להשבוע כמעט גמרתי לחלוטין, נותר לי רק להפטר מהטוסטר אובן המיותר. את כל המשימות האחרונות סיימתי. אפילו את האסלה שהיתה מלאה באבנית גרדתי והברקתי, זה לקח לי כמעט שלוש שעות אבל התחלתי להיות מיומן בדברים האלה. זה באמת עושה הרגשה הרבה יותר טובה. בגלל שסיימתי את המשימות שלי התחלתי ליזום משימות משל עצמי, כאלו שלא היו כתובות ברשימה של קלי אבל הרגשתי צורך לעשות אותן בעצמי לפני שקלי מורה לי. יוזמה היא גם תכונה מבורכת לעבד ואני מקווה שהיא תהיה מרוצה ממה שעשיתי. אולי אני אזכה באבן או שתיים...
לצנצנת נוספו עוד ארבע אבנים, בסה"כ יש לי 24 אבנים קטנות שעדיין לא ממלאות שכבה אחת בתחתית הצנצנת, אבל אני אופטימי.

Birds flying high you know how I feel
Sun in the sky you know how I feel
Reeds drifting on by you know how I feel

It’s a new dawn
It’s a new day
It’s a new life
For me
And I’m feeling good

Fish in the sea you know how I feel
River running free you know how I feel
Blossom in the tree you know how I feel


Dragonfly out in the sun you know what I mean, don’t you know
Butterflies all having fun you know what I mean
Sleep in peace when day is done
That’s what I mean

And this old world is a new world
And a bold world
For me

Stars when you shine you know how I feel
Scent of the pine you know how I feel
Oh freedom is mine
And I know how I feel

קלי עסוקה מאוד בהכנות לחתונה, תארתי לעצמי שאהיה לבד בשבועיים הקרובים. קלי הפתיעה אותי היום ואמרה שהיא תבוא לבקר אותי ביום חמישי, אני מחכה בקוצר רוח לביקור.
במהלך סידור הבית והארונות גיליתי שחולצה אחת שלי חסרה. חולצת צווארון ירוקה בהירה מאוד יפה שקניתי בארץ. היא היתה מחוץ לארון מונחת על הכיסא בצורה מסודרת מחכה לכביסה. התקשרתי לקלי לשאול אותה שמא היא לקחה אותה.
"את זוכרת את החולצה הירוקה שלבשתי כשהלכנו לרקוד?"
"כן, זוכרת"
"אולי ראית אותה במקרה?"
"כן, היא אצלי"
"הא, אני מבין שלקחת אותה"
"כן, היא היתה מחוץ לארון למרות ההוראה שלי"
"יש סיכוי שאני אקבל אותה בחזרה גבירתי?" שאלתי בטון מתחנן
"כשתיגמר תקופת האילוף שלך"
"אבל גבירתי, זו חולצה שאני מאוד אוהב, ותקופת האילוף....יכולה להמשך שנים"
"אתה מתווכח איתי?"
"לא גבירתי, סליחה"
"תקבל אותה בסוף תקופת האילוף ואני לא רוצה לשמוע מילה נוספת בנושא"

קיבלתי בהשלמה, עדיין אני צריך ללמוד לא להתווכח, פשוט לקבל את רוע הגזרה ולשתוק. יש לי עוד הרבה עבודה לעשות עם עצמי...