Bleed like me...

זה היה אחד הימים הגרועים בחיי. קבענו, קלי ואני, לסוע לאחד האגמים פה באזור להסתלבט קצת בשמש ולשחות. היא התקשרה להודיע שהיא תגיע רק ב- 12:30 בצהריים. היא הורתה לי להכין לה סלט ולארוז כמה דברים. עשיתי כמצוותה וכשהיא הגיעה הכל היה מוכן. לא קמתי במצב רוח הכי טוב בעולם. לא ישנתי הרבה השבוע והלחץ בעבודה נתן את אותותיו, הייתי עייף.
כשהיא נכנסה נפלתי לרגליה כרגיל. היא מייד שמה לב שמשהו חסר "איפה הפרח שלי?".
עוד לא הספקתי לצאת מהבית באותו יום, הכנתי את הכל לטיול ושוב שכחתי. השפלתי את מבטי,
"שכחתי גבירתי".
"על כל טעות משלמים, נכון?"
"כן גבירתי, אני מתנצל"
"אתה כמובן תענש על זה"
"כן גבירתי" לא הצלחתי להרים את עיני
"תסתכל עלי"
לא הצלחתי להרים את ראשי
"ברור לך שתענש, נכון?"
"כן גבירתי" מלמלתי ואז פרצתי בבכי בלתי פוסק, הוצאתי את הכל החוצה. הרגשתי שאני לא מסוגל לרצות אותה, שעל אף כל הנסיונות שלי אני תמיד נכשל בדברים הקטנים.
בכיתי שאני לא מסוגל להיות עבד ושאולי זה לא בשבילי.
"יכול להיות" היא ענתה "אבל אני לא בטוחה, אתה בשלב עדין של פרוק"
לא הפסקתי לבכות. היא נסתה למשוך אותי אל מחוץ לבית "טיול קטן יעשה לך טוב" נצמדתי למיטה ולא רציתי לזוז. כל נסיונותיה עלו בתוהו.
היא נישכבה לצידי וניסתה להרגיע אותי אבל שום דבר לא עזר, המשכתי לבכות ללא הפסקה. "כולם מפשלים" היא אמרה לי "אתה לא יכול להיות מושלם כל הזמן, בטח שלא עכשיו".
היא לטפה את ראשי ונישקה אותי אבל כבר הייתי בתחתית של החבית, הייתי שבור לרסיסים.
אחרי שעתיים כשקצת התאוששתי קלי לחשה לי שהיא מפסיקה את האילוף בנתיים "נחכה שבוע-שבועיים עד אחרי החתונה ואז נחליט לאן ממשיכים".
"אתה משוחרר ממשימות בנתיים, ואתה לא צריך להביא לי פרח או לשלוח לי אי מייל כל ערב, אלא אם כן אתה רואה צורך לעשות כן"
"קרה לך דבר כזה פעם?" היא שאלה
"מעולם לא גבירתי"
"מה אתה צריך?"
"אני רוצה להיות לבד"
ליוותי אותה לאוטו, היא ליטפה את פני והתחלתי לבכות שוב, "תנוח קצת, אל תעבוד, תחשוב, תבכה, תוציא את הכל ואל תשכח שאני אוהבת אותך".
חזרתי הביתה ונכנסתי למיטה רק בשביל להמשיך ולבכות. מעולם לא בכיתי ככה, לקח לי זמן להתאושש. כאילו משהו נשבר בי, משהו התמוטט. "תתקשר אלי כשאתה צריך" היא אמרה "אל תהסס, אני אהיה שם בשבילך, אם תרצה שאבוא, אחזור"
בערב התאוששתי קצת וקלי התקשרה, דיברנו קצת ובכיתי שוב. ההרגשה שאני לא מסוגל לשרת אותה כמו שהיא רוצה לא הרפתה ממני, ההרגשה ששוב אכזבתי אותה.
"לא אכזבת אותי", היא אמרה.
ניסיתי להבין מה קרה, לא ממש הצלחתי. אולי הגעתי למקום שבו היא רצתה, למקום שבו אתפרק לגמרי, אולי עוד לא הגעתי לשם, אני עדיין לא מעכל.
בבוקר קמתי עייף לא ממש מפוקס, מבולבל. לקחתי את האופניים ועשיתי סיבוב גדול. חזרתי בן אדם חדש, קצת חבוט מבפנים אבל במצב טוב. המשכתי עם האופניים לעבודה. בדקתי דואר ומצאתי אי מייל מקלי:

As of today, you are no longer required to send me an e-mail each day. I would like to point out that I really like receiving an e-mail from you every morning. It helps me stay connected to you and I like that you are sending me your thoughts each day. If you have the time and remember to do it, then please continue and know that I enjoy it. From this point forward, if you do send me an e-mail, please include any thoughts about your submission; tell me what you did that day, if you saw friends, if you wanted to play with yourself, if you went to a movie, etc. You are also no longer required to bring me a flower each time you see me, however please remember that I enjoy them if you remember them.

I want you to continue keeping up your tasks around the apartment. If you have time for new tasks, please do them. For instance, the front of the tub still needs cleaning, I would like to see you reorganize your closet more in order to place your backpacks in there, I'd like to not see pans on the stove.

Any thoughts you have regarding why you are feeling the way you do, please share them with me. Don't stop writing in your blog if you have time.

Kisses my pet

Your Ma'am

כ"כ רציתי להגיד לה שאני רוצה להמשיך באילוף, להגיד לה שלא נשברתי, אבל אני יודע שאסור לי להתערב בהחלטות שלה. אני עדיין שולח לה אי מיילים, אני אמשיך להביא לה פרחים, אני רוצה...