סיפרתי לקלי על כל קורותי, היא רצתה לשמוע את כל הפרטים, עד הפרט הכי קטן. היא נשמעה מרוצה וצחקקה כל השיחה. "הא כן, והיא בקשה את האי מייל שלך"
"איזה חמודה"
"כן, היא ממש בסדר"
"תסביר לי איך באותו ערב שנחתת כבר היית במסיבה, איך קורים לך הדברים האלה"
"לא יודע גבירתי, אבל זה מתוכנן מראש דיברתי איתן עוד לפני כן"
"כן אבל תמיד קורים לך דברים כאלה, פתאום אתה תלוי באויר או שאיזה דומית לוקחת אותך לדנג'ן שלה כמו שקרה לך בניו יורק או כל מה שקרה לך בישראל"
"ממש לא יודע גבירתי, אני חושב שזה קורה לי רק מהרגע שפגשתי אותך"
היא צחקה "אז אני אשמה?"
"חס וכרפס גבירתי, זה הכל בזכותך"
"יופי, אז תמשיך לעשות חיים"
אחרי יום היא התקשרה שוב. "קצת קינאתי שסיפרת לי"
"באמת?"
"כן"
"למה בעצם?"
"לא יודעת, אני לא אמורה לקנא, אני בכלל מחפשת עבד חדש, ובכל זאת..."
"את רוצה שלא אלך יותר?"
"ההפך, אני מאוד רוצה שתלך, אני רוצה שישתמשו בך כמה שיותר, קנאתי קצת וזה עבר, לא משהו רציני."
בעצם אין לה מה לקנא, אני שלה, אם היא תגיד לי לא ללכת לא אלך, כמו שציוותה עלי לא לגמור ולא גמרתי עד עכשיו. היא סיפרה לי שהיא נפגשה עם עוד שני עבדים, אחד אולי יתאים והיא הולכת למסיבה בשבת והיא תפגש עם עוד אחד, שמחתי בשבילה, באמת ששמחתי, היא ראויה למיליון עבדים, או לפחות לעוד כמה איכותיים ביותר.
"אני מאוד חרמן"
"אני בטוחה"
"אני יכול לבקש בקשה?"
"אתה יכול"
"אני רוצה לבקש אישור לגמור היום, זה אפשרי גבירתי?"
"כן, אתה רשאי לגמור היום"
"תודה גבירתי, אני ממש מודה לך גבירתי" אמרתי בהתרגשות
"אין בעד מה, אתה עבד טוב, מגיע לך"
"זה לא אותו דבר בלעדייך גבירתי, את יודעת"
"אני יודעת" היא צחקקה "תעשה את זה עכשיו"
"בטלפון גבירתי?"
"כן, למה לא, אני רוצה לשמוע אותך גומר"
"כן גבירתי"
"תתחיל לשפשף, אני רוצה לשמוע אותך"
זה היה הפון סקס הראשון שלנו. זה דווקא מצא חן בעיני קלי "לא חשבתי שאני אהנה מזה" היא אמרה. "אני אוהבת לשמוע אותך גונח וגומר, זה כייף" היא הוסיפה.
החום נמשך יומיים בדיוק, ביום השלישי ירד גשם ומזג האויר השתפר לגמרי. נעים ביום ובלילה, וזה מאפשר לי להסתובב בעיר המקסימה הזאת מבלי להתבשל. האנשים פה מאוד נחמדים, אבל באמת נחמדים. בכל חור שלא אהיה תמיד אמצא מישהו לדבר איתו ותמיד הם יהיו מקבלי פנים ונחמדים באמת.
הספקתי גם לעבוד וגם להסתובב בעיר. החלק של העבודה נגמר אחרי ארבעה ימים ונותרו לי עוד ארבעה ימים להנות. כבר הספקתי להסתובב במקומות החשובים, אכלתי את הפיצה המקומית שמיוחדת רק לשיקגו, deep dish, ואפילו הספקתי לשמוע בלוז במועדון של באדי גאי. בכל מקום שהגעתי מצאתי אנשים חמים ומקבלי פנים, בכל מקום כזה מצאתי מישהו אחד או יותר לדבר איתו. את ג'ים, מצאתי במועדון הבלוז. ג'ים הוא אופנוען בן 60, בעל הארלי דיווידסון ולבוש כפי שהתואר מחייב, ג'ינס, ווסט מעור, בנדנה על הצוואר ובעל זקן אפור מפואר. ניהלנו שיחה על המצב במזרח התיכון, כמובן, והוא אפילו ידע דברים מעבר לאמריקאי הממוצע. הוא סיפר שהוא מגיע למועדון של באדי גאי כבר המון שנים והוא נקשר למקום מאוד והנה עכשיו הם מתכוונים לעבור מקום. "תראה" הוא אמר "התמונות של אריק קלפטון ושל סטיבי ריי ווהן תלויות כאן עוד משנות השישים ועכשיו הם הולכים לעבור מקום, איזה חרבון".
זה באמת עצוב איך שמקומות היסטוריים כאלו הולכים לאבדון תמורת הכסף הגדול והפיתוח, אבל כנראה שזהו טבעו של עולם. כל כך הבנתי אותו, ממש, רציתי גם לשתף אותו להסביר לו שרוצים להרוס את אוסישקין, אבל הוא בטח ישאל מה זה אוסישקין ואני בגלל המוזיקה החזקה וויתרתי על כל הרעיון להעלות את הנושא ולהסביר לו כמה שאני משתתף ברגשותיו וכמה שאני מבין לליבו.
בילתי חצי יום ב- Art institute of Chicago, מומלץ ביותר, לאחר מכן עשיתי סיבוב במילניום פארק ולקחתי את התחתית צפונה לסיבוב בחנויות הבדס"מ של העיר.
הרסתי בטימטומי את חולצת הפטיש שלי שאני כ"כ אוהב. קניתי אותה בארץ ב- Nox ואני לא יודע אם אפשר לתקן אותה. הייתי חייב חולצה לסופשבוע. אספתי קצת מידע מכל מיני אנשים שאני מכיר וכאלו שלא ויצאתי לחפש חדור מוטיבציה.
מסתבר שהסצנה בשיקגו שוקקת חיים, להפתעתי לא פחות מסן פרנסיסקו. יש מלא מסיבות בכל סופשבוע במקומות שונים בעיר וגם במועדונים. עד עכשיו קשה לי לספור כמה מועדונים יש פה. קניתי חולצת ויניל שחורה ממש יפה במקום אחד במחיר ממש מצחיק. במקום השני לא היה מה שחיפשתי. למקום השלישי כבר הייתי צריך לקחת מונית כדי להגיע מהר, אבל זה היה שווה. מייד כשנכנסתי הבנתי שזה המקום הנכון. המוכרות התנפלו עלי מייד כשנכנסתי, לא הספקתי להגיד שמעון גרשון בן זונה וכבר קיבלתי ליידי ערמה של חולצות לטקס למדידה.
"תמדוד את כולן, הן מהממות" היא אמרה לי "המעצבת עוד מעט באה ותוכל לדבר איתה". בחרתי חולצה אחת, באמת מהממת, לבשתי אותה והמוכרת לא התבלבלה ומרחה עלי את הלוב, כלומר על החולצה כדי להבריק אותה. נראה לי שהיא נהנתה מזה לא פחות ממני.
מסתבר שהמעצבת, לאורה, מאוד מפורסמת וגם מידורי קונה ממנה, המעצבת נכנסה לחנות אחרי חצי שעה והמוכרת הכירה ביננו. החלפנו כרטיסי ביקור והיא הציעה לעצב לי Catsuit לפי הזמנה. זה אמנם יעלה לי כ- 500 דולר אבל הגיע הזמן שתהיה לי אחת כזאת.
מפה לשם גילתה לי המוכרת שביום שישי יש מסיבה פרטית שווה במיוחד ושאני אתקשר אליה ביום למחרת כדי לוודא שאני אכן בפנים. סיפרתי לה על המסיבה של שבת שעברה והיא חייכה "כן, הן כולן קונות אצלי".
אז זהו, יש לי עודף ארועים בסופשבוע, שתיים וחצי מסיבות ביום שישי ושלוש בשבת, ממש רחמנות....קלי באמת צודקת, דברים קורים לי כל הזמן, אולי כי אני נותן להם לקרות.....
לפני 18 שנים. יום שישי, 13 ביולי 2007 בשעה 23:45