לפני 5 שנים. 3 בנובמבר 2018 בשעה 11:22
שבו אפילו מילים לא נשארו לי.
הן מגוללות עמוק מאחורי הלשון שלי, מדגדגות את החך והעיניים נרטבות, הן מפחדות לצאת. מפחדות לפגוע בי.
אותו הרגע שהלב שלי נקרע כשאני יודע שכל מה שנשאר לי לעשות זה להעריץ אותה מרחוק.
מאוד, מאוד רחוק.
ובלילה כשאכבה את האור אבקש סליחה מעצמי שוב פעם, על השניה יותר שלא נשארתי, על המילה יותר שלא אמרתי.
כדי שלא תשכח לרגע שאני מעריץ אותה.