תרפיה מול מקלדת

ואני משוטטת כאן במסדרונות,

ומולי ומסביבי כמו הדים חולפים סיפורים/אנשים,

ומדי פעם נוצר מפגש

שני סיפורים משתלבים,

ומתפוגגים.

ואני לא מוכרת לי,

פתוחה ומסויגת,

מעטה צניות דק נוצר

עם כל דמות,

עם כל הבנה,

כמה בשר חשוף יש כאן,

וכמה אשליה.

וכמה מעטים כאן אנשים אותנטיים 

ואני כבר לא יכולה לחזור על אותה השיחה,

והעולם שקסם לי כל כך, כי לרגע נראה שאין פה שקר ומסכה,

ואנחנו מקבלים את כולם אז תבוא איך שאתה.

ומלא כאן בזיוף,

בשממה שיממון שיעמום,

(ואם עוד אחד יבקש תמונה של הציצי שלי אני אצרח).

ולעיתים מרגישה בררנית, ולעיתים לא מספיק,

כי איך קרה שנכנסתי לשיחה איתך? 

(לא, לא אתה, אתה אחלה)

*עריכה: אחרי מחשבה , הגעתי למסקנה זמה שכתבתי לא פייר כלפי אנשים ממש מעניינים שדיברתי איתם כאן, אז באמת שזה לא מכוון לכולם, אבל לצערי לרוב*