ראג

שעתיים אימון
לא מגיב רק סופג
'גאב'  'קרוס'  'אפרקאט'  'קיק'
בעיטות ואגרופים.
הלקאה עצמית
צריך את השיחרור.
ספארינגים(קרבות אימון) עם כולם.

והביטחון שלהם גובר כי אני לא מגיב
והעוצמות גדלות.
הכאב חזק אבל לא מוותר
עומד איתן ורק הגנות.
ידיים מורמות
מגן פנים וצלעות
או שזה מוח ולב.

והאחרון שמכה ...
ברגע של התפכחות
כשהגוף כבר חבוט
מוריד את ידיי ומחייך...
הוא עצר בשנייה
הביט בתמיהה
ו....נפגע...נעלב....
"אני לא ראויי לקרב ?!
ולמה תלגלג לי ?!"

ובהסבר נדוש של "זה לא אתה זה אני"
מנסה להיות אנושי.
החיוך הוא לא לך
החיוך הוא לעצמי.