סיפורה של מתחלפת

אני צמאה אלייך

לטעם שלך

למהות שלך

רוצה אותך בכל נים בפשי

אני צריכה את הייצרי שבך 

את החייתי שבך

אני צריכה אותך

את כל כולך 

תתמסר כמו שאני- לב גוף ונפש

שהמחשבות רצות לתפוס אחד את השנייה,

כשאתה צמוד אליי

נוגע ומלטף אחרי ששנינו שותתי דם

אני פה, מחכה לך.

יום שישי היה אמור להיות הנישואין שלי,  מרגישה את הלב שאין לי נסדק מרחוק, מהגעגוע למה שחשבתי שיש.

נישואין לנרקיסיסט עם נטיות פסיכופתיות(מאובחן) זו רכבת הרים מטורפת של דופמין ואדרנלין במיוחד לאנשים עם הפרעות קשב. (יש מלא מחקרים מגניבים על זה, שווה קריאה)

אני יושבת בעבודה בבכי של געגוע, מצד שני חברה מדהימה שלי בורחת איתי לאילת ביום שישי להסיח את דעתי מהסיפור וזה מעלה בי חיוך עמוק וכנה.

הדואליות של הכאב להכלה היא מטורפת, מושגים שרגילה להשתמש בהם בבדסמ ופתאום מקבלים משמעות כל כך שונה..

המשחק המנטלי שהיה, שלימד אותי כל כך הרבה על עצמי ועל מה שרוצה השאיר חתך עמוק שעדיין לאיטו הופך לצלקת.

היופי בכאב הזה הוא כמה שהוא מחשל, מעצים, מבהיר ועל כך אני מודה בכל יום ביומו, למעט הבוקר שאני מודה על החברים המדהימים שלי.

לא יודעת למה אבן בזמן האחרון, בניגוד להמון שנים של לסשן לצלילי מוזיקה קלאסית, דיסני ומטאל, התחלתי לסשן לצלילי מוזיקת קאנטרי ותקשיבו שזה אדירררר.

מוזיקה לסשנים מכלל הז'אנרים תתקבל בברכה🙏🖤😸🔥

שיהיה שבוע רווי אהבה ומוזיקה💋😘

אתה שולח שיורד גשם ואתה יודע שאני אוהבת.

אני קוראת לך אליי ופותחת את כלל החלונות בבית, קפוא, קריר ונעים.

אתה נכנס לאור נרות ולמשב רוח שמעביר בך צמרמורת של התרגשות ואתה יורד על הברכיים מולי.

היופי שלך בנאדו זה משהו בלתי נתפס, כל הגוף מגרד לי מהצורך להרגיש את העור הבוער שלך תחת אצבעותיי...

אתה מתפשט וחשוף, קופא עבורי ונשכב על הרצפה להוראתי.

אני מתחילה לטפטף את השעווה עלייך, על כולך. הביצים, הזין, הבטן המושלמת, החזה עטופים בשכבת שעווה עבה בזמן שאתה גונח את השם שלי בהודייה.

אני רואה שקר לך. אומרת לך לקום. ואתה רואה הבזק ניילון כחול, ברגע אחד הכל מתחבר, משחקי חום קור שהכנתי אותך חודשים אליהם..

הניילון עוטף צמוד את הצוואר עד העקבים ברגליים ואני מחוררת בעדינות את אזור הישבן.

אתה מתחיל להזיע לתוך הניילון ואני מרגישה את אגלי הזיעה מטפטפים ביחד עם נוזל גבריותך.

חם לך אני שואלת בקול מתוק ואתה מהנהן.

הולכת למטבח ומביאה את הכוס קרח שחיכתה, לגימה מויסקי שחיכה לחמם אותך מבפנים ורגע אחרי קוביות קרח מתחילות להידחף לישבנך בזמן שאתה מקווה שלא יצאו.

אני משכיבה אותך על הבטן ומתחילה להצליף בירכיים ובישבן. החום מהאימפקט עם הקור מבפנים ובחוץ מביאים אותך לקצה ואתה שופך ללא שליטה.

אני צוחקת עלייך, כמה פתטי זה ואתה מבוייש.

מורידה שכבה אחרי שכבה של ניילון בזמן שאתה מרוח בזרע ובזיעה של עצמך. אומרת לך להתלבש ולסגור חלונות בזמן שאני מפעילה מזגן עם חימום

אני מאזנת אותך, מחבקת ומלטפת. אומרת לך כמה גאה בך שהחזקת את השעתיים וחצי האלה.

אנחנו צוחקים על הגמירה ומדברים על הסשן.  אני נפרדת ממך לשלום שאתה מנשק את כפות רגליי ובוכה שיעבור חודש עד הפעם הבאה.

אני מנשקת לך את הלחי ואומרת "כשתגעגע אתה יכול לפתוח חלון ולנשום את הבריזה הקרה, ככה תדע שבכל נשימה, אני איתך".

💙💖

אני צריכה אותך אוהב, כנוע, כואב.

אני צריכה אותך מספק ומסופק בכל אספקט.

אני צריכה אותך שלי.

אני צריכה את ההתמסרות שלך, הפיזית והמנטלית כאחד.

אני צריכה שתניח את הלב שלך בידיי בידיעה מוחלטת שהוא מוגן.

אני צריכה את הדם שלך מתחת לציפורניים שלי אחרי לילה מלא תשוקה.

אני צריכה את הנשימה שלך קבורה עמוק בצוואר שלי באפטרקייר, בחיבוק עוטף ומכיל- עבור שנינו.

אני צריכה אותך, את כולך, שלי ורק שלי.

ואם יש משהו אחד שאני אוכל להבטיח לך- כשתהיה שלי, ללא ספק וללא סייג אתה תגלה שאני צריכה להתמסר לך בדיוק באותה הצורה. וכל כולי אהיה שלך, הגוף, הלב והנפש.

אז...האם אתה באמת שם? אתה קיים? ואם אתה קיים..האם אתה רואה את הפוסט הזה?

אתה רודף אחריי שנים, מבקש להיפגש, מנסה להכתיב תנאים ואני בשלי. הייתי הסשן הראשון האמיתי שלך.עם אפטרקייר והכלה. 

שאמרת שאתה אפס שלי כעסתי, אם אתה אפס ואתה שלי מה זה אומר עליי? עלינו?

חצית גבולות שהוגדרו מראש, עצרתי את הסשן ואחרי הסבר נפרדנו דרכנו,  ואני חשבתי שלתמיד.

לאורך השנים ניסית ליצור קשר וכל פעם התפספסנו בצורה אחרת..עשור וקצת אחרי שלחת הודעה שוב, מבקש להיפגש ואני אומרת לך כן, מה כבר יכול להיות?

 חיכית לאישור לעלות, אתה נכנס לראות אותי במגפיים, גרביון דק ושמלה שלא משאירה מקום לדמיון, כבר לא אותו גוף שהכרת, הלידה והחיים שינו אותו מהותית ואתה, למרות התמונות שנשלחו והוחלפו עם השנים נתת לי את ההרגשה של האישה הכי סקסית ביקום.

אתה יורד מולי ל4, מנשק את המגפיים כפי שלמדת בעבר ומודה על ההזדמנות ואנחנו משחזרים את הפגישה הראשונה שלנו.. אני מרגישה אותך לצידי. איתי. נמס מבין החזות של ה"גבר" לשלולית שמעסה את כפות רגליי, סופגת עקב בצלעות כשזה לא מדוייק.. אתה הרי יודע איך אני אוהבת את זה.

לאורך הסשן אתה מיילל שלוחץ בכלובון, אתה יודע שלא מגיע לך להיות משוחרר ואני בחצי חיוך שולחת יד מגרה ומפליקה בקצה כלוב המתכת הקר. נפלטת ממך יבבה של עונג וטפטוף ואתה יודע לנקות את כפות הרגליים שלי מהטיפות שלך. עם מבט של חלחלה מצדך ומבט של עונג מצדי ואתה מציית בלי מילים. 

לאורך כל הדרך העיניים שלנו לא זזות אחד מהשנייה, נושמים כל רגע, סופגים כל תחושה.

אחרי עשור וקצת אנחנו סופסוף סוגרים מעגל, מתחבקים ארוכות אחרי הסשן ומדברים על מה קרה ומי חלף בחיינו.

עוד חיבוק אחד וזה שלום אחרון. מאמינה שעוד נתראה אבל זה מבחינתי סיומו של ספר יפייפה שכתבנו יחד באהבה, כאב, סיפוק רגשי ומילים שעיצבו לנו את התקופה יחד.

תודה על הכל, בעיקר על שהיית שלי, גם אם לרגע.

לפעמים אני רוצה שתהיה אפליקצייה כזו שתחליט עבורי מה לאכול ומאיפה.

רעיונות? הצעות? מתנדבים?

(עם כל האהבה שלי לדם, חתלתולתכם הנאמנה צמחונית)

🥺💤🤦‍♀️