“אני רוצה אישה אמיתית, כזו של פעם, שתיתן מעצמה הכול למען המשפחה” הוא מכריז בביטחון של מניפסט.
ואני רק מנסה להבין איך מחפשים אישה של פעם כשאתה עצמך לגמרי גבר של עכשיו. כלומר, כזה שלא עומד בשום דבר שהוא דורש.
“ואיך בדיוק,” אני שואלת, “אתה מצפה לזה, אם אתה לא כזה בעצמך?”
מולי יושבת אישיות- חצי גבר, חצי תעלומה קוסמית, מדבר בסיסמאות שרק החבר’ה שלו מבינים, ואני תוהה איך יש לו את האומץ לשחרר משפט כזה בדייט ראשון.
“את לא רוצה עוד שלושה-ארבעה ילדים?” הוא שואל, בקול שנשמע כמו איילה גוססת בסוואנה, בזמן שנזלת מטפטפת לו מהאף והוא בוהה בי בהמתנה דרמטית לתשובה.
אני עונה שמספיק לי אחד כרגע.
ואז זה מכה בי:
איך אתה יכול לרצות אישה של פעם בעולם של היום, כשאת הקשר האחרון שלך עזבת כי, ציטוט מדויק: “היא לא הייתה מספיק יפה כדי להכיר להורים, הייתה צריכה סיליקון כדי שאכיר אותה לחברים, אבל בבית הייתי צריך אותה דומיננטית.”
אתה רוצה להיות "בעל הבית" אבל מצד שני לא מוכן להתפשר על דברים מהותיים עבורך כמו מידת חזייה והיקף תוספות השיער של האישה כשמה שמחפש זה את הזיוף ולא את הטבעי. אתה רוצה להיות אכבר-גבר שאישה משפיטה אבל לא מוכן לבנות קשר אמון בסיסי שלא נדבר על אנושי בכלל...
סליחה? איפה אתה בתוך כל זה?
הכרנו בכלוב, אתה מציג את עצמך כמשהו שאתה לא, ואז מופתע שאתה בן 40 פלוס, כשההישג המרשים היחיד שלך הוא טיפוס על הקילימנג’רו ויכולת מרשימה להחמיץ את הנקודה.
לפעמים אנשים לא ברורים לי.
אפשר תרגום לעברית פשוטה?
מבינה שוטף שפיות, דוברת שפת אם ציניות.