**טריגר ופריקה, המשיכו לקרוא בשיקול דעת.
"את כל כך יפה, פשוט מרחוק" מילותייך חורצות חתכים עמוקים בנפגש שהחלה קמלה ונעלמת.
הנשימה שלי, מלווה בכאב של אהבה חד צדדית, שייכת לך ואתה רק לקחת מבלי להניד עפעף.
השנים עברו ועזבתי את הכל עבורך. את הלב והנפש, את הבית, את המשפחה החברים והבדסמ.. ואתה? אתה ראית את הצעד הבא, את הילד ואת השפחה שעושה הכל רק בשביל שלא תלך.
הפליקים הקטנים בטוסיק החלו מכוונים לאזורים אחרים בפחות חיבה ויותר דרישה.
החיזור הפך למילים מטובלות באהבה עצמית שלך ושנאה יוקדת שלי כשאמרתי לך לא.
כשהילד נולד, נעלמת, השארת אותי לבד בתוך בור שחור. צעקתי אלייך ועלייך, בכיתי, שתקתי וככל שהייתי צריכה אותך ככה התרחקת לתוך עולם מנוכר ורחוק.
התחלתי ללמוד לחיות בלעדייך, עבורי ועבור הילד שלנו וכשראית את זה, שלא באמת זקוקה לך יותר השתוללת. מתוך הכאב והלבד גיליתי את עצמי מחדש ואתה, אתה לא יכולת לסבול את זה.
"את כל כך יפה, פשוט מרחוק" את לא רואה את זה כי את קרובה מדי היית לוחש שהיית פורק את חטאיך לגופי. כשאני מקושטת בסימני "אהבה" כי פשוט לא הצלחת לעצור.
מתוך חמש שנים יחד, שנה שלקח לי לברוח ממך, לנתק אותך ולהציל את כולנו מתהום שממנה ניתן לצאת רק בדרך אחת.
ועדיין יש לילות שאני נושמת את החולצה שלך אליי, בוכה ביום שהיה אמור להיות המאושר בחיינו כי הבנתי סופסוף שבחרתי בזה, במודע או לא.
מתוך הכאב ומתוך הצער, מתוך הלילות חסרי השינה והימים חסרי המשמעות התחלתי לגדול, לחזור למי שהייתי, עם שריטות וצלקות, חתכים וכוויות אבל משכילה יותר.
אני כבר לא לבד גם כשהכי מרגישה ככה, אני לא שותת דם למעט זה שזורם לי בוורידים, לא נותנת להתקרב מדי שלא יראו כמה הצלקות מכוערות כי כמו שהיית אומר- את יפה, פשוט מרחוק.
