סיפורה של מתחלפת

אתה רודף אחריי שנים, מבקש להיפגש, מנסה להכתיב תנאים ואני בשלי. הייתי הסשן הראשון האמיתי שלך.עם אפטרקייר והכלה. 

שאמרת שאתה אפס שלי כעסתי, אם אתה אפס ואתה שלי מה זה אומר עליי? עלינו?

חצית גבולות שהוגדרו מראש, עצרתי את הסשן ואחרי הסבר נפרדנו דרכנו,  ואני חשבתי שלתמיד.

לאורך השנים ניסית ליצור קשר וכל פעם התפספסנו בצורה אחרת..עשור וקצת אחרי שלחת הודעה שוב, מבקש להיפגש ואני אומרת לך כן, מה כבר יכול להיות?

 חיכית לאישור לעלות, אתה נכנס לראות אותי במגפיים, גרביון דק ושמלה שלא משאירה מקום לדמיון, כבר לא אותו גוף שהכרת, הלידה והחיים שינו אותו מהותית ואתה, למרות התמונות שנשלחו והוחלפו עם השנים נתת לי את ההרגשה של האישה הכי סקסית ביקום.

אתה יורד מולי ל4, מנשק את המגפיים כפי שלמדת בעבר ומודה על ההזדמנות ואנחנו משחזרים את הפגישה הראשונה שלנו.. אני מרגישה אותך לצידי. איתי. נמס מבין החזות של ה"גבר" לשלולית שמעסה את כפות רגליי, סופגת עקב בצלעות כשזה לא מדוייק.. אתה הרי יודע איך אני אוהבת את זה.

לאורך הסשן אתה מיילל שלוחץ בכלובון, אתה יודע שלא מגיע לך להיות משוחרר ואני בחצי חיוך שולחת יד מגרה ומפליקה בקצה כלוב המתכת הקר. נפלטת ממך יבבה של עונג וטפטוף ואתה יודע לנקות את כפות הרגליים שלי מהטיפות שלך. עם מבט של חלחלה מצדך ומבט של עונג מצדי ואתה מציית בלי מילים. 

לאורך כל הדרך העיניים שלנו לא זזות אחד מהשנייה, נושמים כל רגע, סופגים כל תחושה.

אחרי עשור וקצת אנחנו סופסוף סוגרים מעגל, מתחבקים ארוכות אחרי הסשן ומדברים על מה קרה ומי חלף בחיינו.

עוד חיבוק אחד וזה שלום אחרון. מאמינה שעוד נתראה אבל זה מבחינתי סיומו של ספר יפייפה שכתבנו יחד באהבה, כאב, סיפוק רגשי ומילים שעיצבו לנו את התקופה יחד.

תודה על הכל, בעיקר על שהיית שלי, גם אם לרגע.