לפעמים אני לא רוצה להחזיק הכל לבד.
נמאס לפעמים להיות חזקה ולהחזיק את הכל ואת כולם. לעמוד יציבה, כעמוד תווך וסלע עבור התלויים בי, עבור האהובים שלי.
אני עושה מה שצריכה לעשות, מה שרוצה לעשות, עבורם, עבור מי שלצידי, אבל מדי פעם אני פשוט רוצה להיכנס לבועה הקטנה שלי אם מישהו ששווה את האמון שלי.
אתה צריך להיות עמיד לא פחות ממני, מה שאני לא בטוחה שזה פייר לבקש.. צריכה אותך מקלט עמיד לסופות, כי צפה פגיעה - הוריקן, טייפונים, צונאמי ושאר סערות הטבע טסות לכיוונך בצורה הקלאסית, לא ברעש ואימה אלא בשקט עם ספק מתגנב..זה לא הולך להיות קל אבל השמש והקשת שיצאו אחרי הסערה יגרמו לך לשכוח את הקושי בלעמוד איתן.
תתפוס אותי כשאני שותקת, שאני משתתקת מתשישות, כשאני מתרחקת ונסגרת תדע לעטוף ולהגן על השאריות של מה שנשאר מהלב שלי כי הוא לא ידע להכיל עוד הרבה והוא מדמם.
זה יהיה רגעי, החולשה הזו מולך.. ואלו בדיוק יהיו הדקות שתוכיח שאתה אוהב אותי מעבר, לא במתנות או במילים יפות, לא בסקס ולא במיניות, אלא בנוכחות שלך ברגעי השפל..
תעמוד בזה עבורי?