היא הגיע אליי בתול, חדש מהניילונים.
ראיתי את הרעב בתוך הביישנות, את הסקרנות והרצון.
מרגישה את הזין שלו מתקשה מתחת לרגל שלי ואת ה920 גוונים של אדום שהוא החליף ששמתי אותה שם.
הוא רצה לחוות ואני חופרת ומסבירה, לומדת את קצב פעימות הלב, את תנועות הגוף. הוא ספר פתוח עבורי.
מביאה נר של כוסיות, טמפ' נמוכה ממש וראיתי אותו מתפתל, עצרנו. ליטפתי וקילפתי בעדינות.. מעבירה את המחשבה שלי הלאה מהצריבה הקטנה והלא נעימה. אפילו אדמומיות אין.
ממשיכים לדבר על הא ודא ואני מתה לבתק אותו בדסמית. משהו בתנועות הגוף שלו צורח הגבלה= חופש ואנחנו מדברים על זה.
אני מביאה חבל סגול, יד מקדימה ורודפת חבל. הוא שוקע לי למיני ספייס.
מהדקת שקצת יעצר הדם אבל לא מדי. רוצה שהוא ירגיש את החוויה של השחרור וחזרת זרימת הדם. חבל רודף ידואני משחררת אותו לגמרי, מהחבל ומהרצון להיות חופשי שוב.
"תתאפקי" הראש צועק כי יצר הציד גובר,הוא עדיין לא שם.. מצד שני לא רחוק היום.
אני מעסה את סימני החבלים, אנחנו מדברים והוא נוחת לי קצת חזרה. משחררת אותו בחיבוק הביתה ומחכה לדעת שהוא הגיע בבטחה.
שומעת את החיוך במילים שלו כשהוא כותב.
וכל מה שהיה צריך זה חבל קטן וסגול.