בימים מורכבים אני אוהבת לשקוע למוזיקה, לברוח למרחב עוטף בצלילים.
עוד לילה שלא מצליחה להירדם והראש לא מפסיק לעבוד בתקווה לכמה שעות מנוחה.
אני שמה אוזניות, צונחת לתוך צלילי הכינור של פגאניני והפסנתר של באך, אני מרגישה את מוזיקה שוטפת אותי, כמו אמבטיה חמימה עם בועות סבון שמזככת לי את הנפש, אני רוצה להכניס את הראש מתחת למים, להיות עטופה.
כוס הויסקי שלי בצבע ענבר, מחליק כל כך בקלות בגרון, הצריבה הנעימה משתלבת בדיוק במוזיקה ואני מתחילה לרחף לספייס שהיא שונה מהספייס הרגיל שלי. הוא לא מצריך אדם אחר והלילה אני מודה עשרות מונים על כך.
הרגע הזה של הבריחה, של השקט של הלילה, האוויר הלח, המוזיקה, הוויסקי פשוט משתלבים לשלוות נפש שאני זקוקה לה נוראות. בעיקר אחרי היום.
מחר בבוקר הגלגל ישוב לקדמותו, עוד יום של תהיה יצוף אבל נכון לרגע זה, שאני בוחרת להתמקד בהווה- אני וותר בטוב, אחרי 4 שעות שינה רצופות שזה שיא, ואני בהודיה על מה שיש.