והוא היה מושלם,
הגובה, המבנה.. אני יודעת שהוא יפה, בעיקר שהוא כואב עבורי.
היינו בפארק ליד הים כשהוא יורד על ברכיו להגיד שלום כראוי.
אני יודעת שהוא אוהב את כפות הרגליים שלי אז כדווקא אני עם נעלי ספורט.
הפטמות שבלטו מעבר לחולצה קראו לי, לוחשות את הצורך שלו לכאב קל.. אני מעבירה אצבעות סקרניות והוא מילל "בבקשה לא" ובכך האחיזה בפטמותיו מתהדקת, אחת אחת... לוקחת את הזמן ומקדישה את תשומת הלב שלי למבט המתמסר ולאיבר שמתקשה מעבר למכנסיים.
עוד קצת והוא גומר לטענתו, אני מחליטה לבדוק את הקצה.. עוד טיפה לחץ, חצי סיבוב לפטמה הימנית מבעד לחולצה והגוף שלו מתחיל לרעוד קצת. אני עוצרת.
אצבעות מלטפות עוברות על הפטמות המעט דואבות שלו, החיוך שמגיע בידיעה שלו- זאת רק ההתחלה.
החיבוק פרידה שמלווה באף שלו שמסניף את הצוואר שלי עוד פעם אחת. ועוד נשימה אחת עמוקה.
אני צריכה אותך פה לידי צעצוע.. פתחת לי את התאבון לעוד.