לפני חודשיים. יום שבת, 3 בינואר 2026 בשעה 13:38
אני אחרי שלושה ימים לא פשוטים, ולפעמים הדחף אל המקום הבטוח בתוך כל הלא־נודע הזה פשוט משתק.
אני צריכה חיבוק עוטף, חום. להרגיש שנטל העולם לא מונח על כתפיי. עד כמה שהייתי רוצה להיות אטלס — אין בי הכוחות לשאת עול בגודל של כוכב לכת.
לפעמים אני מתגעגעת לשלווה שהייתה: להרים מבט לשמיים, לספור כוכבים נופלים, ולדמיין שלמשאלות ולמילים יש משמעות שמקבלת תוקף מהיקום.
אני רוצה חיבוק עוטף, רך כענן, כזה שאני יכולה, גם אם רק לרגע, להתמסר בתוכו לריק שאני מרגישה לעיתים.
אני רוצה לחזור אלייך הביתה, אל החיוך והחום, גם אם בחוץ 50 מעלות. לא לוותר על אף שבריר שנייה של לנשום אותך אליי, בכל מצב צבירה ובכל צבע של הקשת שנוכל ליצור יחד.
אחרי הכול — זאת אהבה, לא?