בייבי שלי,
שישה חודשים. היום.
מאז הרגע הקסום בו פניתי אלייך מבלי לדעת שחיי עומדים להשתנות. בזכותך.
מהיכרות שהתחילה בכלוב, והמשיכה לחופש הכי גדול שידעה הנפש שלי אי פעם...
במקום בו המילים נגמרות מרוב אהבה, היכן שהלב מתפוצץ מרוב געגוע, והתשוקה טורפת את הכל - שם את נמצאת. עם החיוך הזה שגורם לזמן לעצור מלכת...
עד לפני חצי שנה חשבתי שאני מבין הכל, בטחתי במודעות שלי שתגן עלי בפני כל שינוי... ואז את הגעת, ללמד אותי מחדש על אהבה, שליטה, תשוקה ופנטזיה - ועל כך לעולם אודה לך.
"גם מקורה של הסטייה הגסה ביותר היא ברצון להיות נאהב" כתבתי בזמנו בפרופיל שלי, מבלי להבין בכלל כמה אני הולך לגלות בזכותך את האמת שבך... עפנו ביחד למקומות מטורפים של תשוקה, ערבוביה חסרת שליטה של רגשות מעורבבים בנוזלי גוף...
לחדור לתוכך זה לחדור עמוק אל תוך עצמי, ולגלות הכל מחדש... הענקת לי את מתנת התמימות, את מתנת הגילוי, באת והארת הכל בזרקור של אהבה ונתינה...
את ההשראה שלי. המנגינה שלי. המוזה שלי והזונה שלי. אני אוהב אותך בייבי.
חג חצי שנה שמח אהובתי 🌷
שלך,
דאדי.
נ.ב - שלחי לי אותך, עירומה ומפושקת, כמו שאני אוהב, מיד עם קריאת שורות אלו....
