לפני כמה ימים עברתי ליד זוג קשישים שדידו ביחד על הליכון אחד. באותו רגע פשוט נמסתי...אפילו צילמתי אותם בחטף מרוב שהתענגתי על הרגע הבנאלי הזה.
אני רוצה להגיד שאני לא יודעת מה כל כך ריגש אותי (סה''כ זוג זקנים הולכים לאיטם) אבל היום זה כבר לא מרגיש כמו הדבר הכי טריוויאלי בעולם.
אחוז הגירושים הוא כל כך כל כך גבוה...כל זוג שלישי מתרגש, ע"פ הסטטיסטיקות.
אני תוהה אם היום למצוא בן זוג להזדקן איתו ככה זה עדיין דבר לגיטימי לשאוף אליו.
כאשר רוב ההיכרויות היום נעשות דרך אפליקציות ורשתות למינהן, אנשים תמיד תוהים אם הם יוכלו להשיג יותר; יום חכם, יותר יפה, יותר שרירי, יותר עמיד, יותר מצחיק, יותר רומנטי, יותר מאהב, יותר יותר יותר.
אנשים מפחדים להתקבע, להתחייב, חס וחלילה שלא יפספסו מישהו\י עם אחוז התאמה גבוה יותר.
אני יודעת מה אני רוצה מגבר כבן זוג מבחינת אופי, שיח, מראה, אורח חיים, ערכים, מיניות(בבקשה אלוהים שלא יהיה ונילי)... מה הסיכוי להכיר מישהו כזה? ושיכוון לקשר רציני? וגם אם מצאתי בן אדם כזה, מה הסיכוי שירצה אותי חזרה?!
אני צעירה מספיק כדי להיות אופטימית כרגע, אבל מתחילה לתהות אם אני סתם נאיבית...
