וניל פצפוצים

פעם אמרו לי שבבלוג שלי לא רואים רגש, שהוא סגור. זה די הצחיק אותי, כי האמת היא שאני מלאה ברגש — חמה, רגישה, מצחיקה, לפעמים אפילו יותר מדי. אם הייתי כותבת בלי מסננים, זה היה הופך לבלוג חשוף עד כאב, בלוג של דמעות.
אני נפתחת עד המקום שאני יכולה, אבל שומרת על עצמי, על הלב שלי, על הכבוד שלי. אישה חייבת לשמור משהו לעצמה, אחרת לא יישאר ממנה כלום.

ועדיין… יש בי געגוע. געגוע פשוט לרגש, חום, לאהבה אמיתית. לגבר שיראה אותי באמת, יעריך, יכבד ויאהב. גבר שלא מפחד מרגש, שלא בורח, אחד שמוכן לבחור בי. אחד שיהיה לי נכון בגוף ובלב, כזה שכשאראה אותו ואשמע אותו, משהו בי יזוז, יבער, יחסיר פעימה בכל המקומות הנכונים.