וניל פצפוצים

הגשם הקצר הותיר אחריו הרבה מחשבות טובות, לא רק אצלי.גם בבלוגים אחרים ראיתי עד כמה הגשם נגע בלב של אנשים.

אומרים שכשהגשם יורד, השמיים בוכים ומטהרים את העולם; הוא משקה את האדמה, ומיד אחר כך הפרחים מתחילים לפרוח.

ואני מאמינה שכך גם בני האדם. לפעמים אנחנו זקוקים לדמעות — דמעות מטהרות,  כדי לפרוח, לצמוח ולשמוח מחדש.

כשיצאתי בבוקר אחרי הגשם לטיול עם הכלב שלי, הרגשתי שלווה עמוקה והכרת תודה ליקום, לעולם, לאלוהים.

הייתי מלאה הודיה על הרגע הקטן הזה של שקט, שמיים כחולים, אוויר צח, והמשפחה שלי שעדיין ישנה בבית בשלווה.

הודיתי לרגע הזה, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יגיע מחר או אפילו בעוד כמה רגעים.

וזה בדיוק למה צריך להוקיר את הרגעים הטובים, הם לעולם לא מובנים מאליהם.